אתמול בלילה אחרי המילים שלירן אמר לי כבר לא יכולתי. איך אפשר
בכלל להתאפק לעצור את הדמעות אחרי שאני מבינה שהוא לא שלי?
שהוא נשאר עם חברה שלו ולא נפרד ממנה למעני?
הבנתי שהחלום שלי כבר לא התגשם, שכל מה שחלמתי הלך והתפוגג,
שהוא נשאר עם הכלבה הזאת ומוותר עלי. עלי?! הרי נתתי לו את כל
עולמי, למה הוא עושה לי את זה?! נכון, אולי גם לה לא מגיע
לסבול כמו שאני סובלת עכשיו אבל משהו אומר לי שאם היינו יחד
היית נהנה יותר.
אז אחרי כל הדמעות אני יושבת כאן ועדיין חושבת עליו. מחקתי את
מספר הטלפון שלו ולאט לאט הוא גם יימחק מהמוח. ואם יום אחד
יבוא ויאמר לי שהוא נפרד ממנה והוא רק שלי? מה יהיה אז? לחבק
אותו? להיות איתו?
אני יודעת שלשבת ולבכות כאן זה לא בדיוק הפתרון, נכון שחלקכם
אולי חושבים שאני גועלית שבכלל ניסיתי לנסות להפריד ביניהם.
אבל רגש האהבה... אוי, אתם אפילו לא יכולים לתאר עד כמה הוא
חזק וטהור, ואלה שיודעים וחווים את זה בוודאי יבינו אותי.
בינתיים אני מנסה להתאפס על עצמי ולא לחשוב על זה יותר מדי.
כמובן שזה קשה, אבל גם זה יעבור בסוף.
הייתי חולמת עליו בכל לילה כמעט, שאנחנו זוג, מתחבקים, מתנשקים
ותמיד יחד. שיש מסביבנו הילה כזאת של אהבה...
אולי יום אחד הוא יחזור, מי יודע. אם אקבל אותו אז? אולי, כל
הדלתות פתוחות. הוא לא פגע בי והוא גם מרגיש כלפיי משהו. זה
שהוא תפוס זה אולי זמני. לחכות לו כמובן שאני לא אחכה, אבל אם
במקרה אהיה פנויה למענו אז אולי...
אתמול בלילה די מאוחר קיבלתי צלצול, זה היה לירן. היה בקולו גם
נימה של אושר וגם נימת עצב. עניתי חצי ישנה מנסה לזהות את
הקול.
"הלו אורית מאמי?" הוא שאל.
"אממ... כן... לירן?"
"יפה שלי הערתי אותך?" הוא ניסה להיות עדין.
"לא משנה כבר... רצית משהו מיוחד?" שאלתי טיפה ברגז.
"את לא תאמיני."
"למה? מה קרה?" אמרתי, מנסה להתיישב על המיטה.
"זהו!!! זה נגמר!!!" הוא ענה מאושר.
"מה? מה נגמר?" חשבתי שזה זה אבל לא הייתי בטוחה.
"אני שלך! אך ורק שלך אהובה שלי", הוא ענה לי וכמעט שהתחלתי
לבכות.
קמתי, פקחתי את העיניים. שוב פעם חלמתי עליו... אך... מתי
החלומות האלו ייפסקו כבר?