נכתב ב 5:30 לפנות בוקר. מהלב ליד ,בלי עיבודים .

עכשיו זה אותו הסיפור בדיוק , אבל בדיוק . אחד לאחד. בלילה ,
לפני השינה . שניה לפני שאתה נרדם . בבוקר , שניה אחרי שאתה
מתעורר.

חשבת שיצאת מזה , יא אפס? תסתכל על עצמך , אתה הופך לאט לאט
לעגול , לחלול . עומד לפני כולם אפילו , שלא יראו אותך. אפס .
כי עכשיו זה אותו הסיפור. חשבת שאם תזיין אחרות זה יעבור? יש
לי חדשות בשבילך: לא!! ממש לא!!
בוא נדמה את זה לטריפ גרוע מאיזו פטרייה קצת רקובה שאכלת ,
שחוזר אלייך אחרי שנה ושוב פעם , אחרי חצי שנה-ופתאום עכשיו.
באמצע הלילה , מגיע משום מקום , תוקף אותך מבלי שתרצה - רוצה
אותך מבלי שתתקוף. אפילו אם החיים היו שקופים לא היית יכול
לראות את זה , כי זה לא בסוף. זה גם לא הסוף . תסתכל אחורה..זו
ההתחלה .
והעיניים שלה ילוו אותך לכל מקום שתלך. במסיבות , בתור לבנק ,
בשמים . מגע השיער שלה על הלחי שלך , מתנופף ברוח. אפילו
כשתיהיה עם אחרות , כשתלחש להן מילים לתוך האוזן , כשתכנס
אליהן , לגוף, לנשמה . זה אף פעם לא יהיה אמיתי , העיניים שלה
ילוו אותך גם שם .

לילה . תנסה עוד פעם..לא! לא חלום . אשליה. אפילו סיאנס לא
יעזור לך.
זה חוצב לך בלב , בפנים , עמוק בנשמה - כאילו יש לך שם גמדים
קטנים עם גרזנים , שפעם בכמה זמן לובשים את החולצות שלהם עם
ההדפס 'מצפון' וחוצבים לך שם . עוד סנטימטר ועוד כאב .
"אולי יכולת למנוע"... הם לוחשים לך "אם היית נוסע לאט יותר ,
נשאר בנתיב שלך" . לא , לא יצאת מזה . אתה אפילו לא בכיוון ,
ולא משנה  מה הפסיכולוג שלך אומר לך.

מה שנשאר לך עכשיו זה לשכב על הרצפה , כמו שהיא שכבה אז ,
ולעשן . לשתות . לעשות עיגולים קטנים עם היד על התקרה , לייצר
בועות קטנות של עשן , אולי אחת מהן תישא אותך מכאן . למות.
אני יודע . זו נפילה משומקום לאינסוף... חה חה חה .
זה אתה , אני , או כל אחד אחר ברחוב . אבל בסוף אלו הן העיניים
שיש רק לה . שאתה מעולם לא תראה יותר.שידעת לאהוב.

תבעט , תצרח , תברח. תברח!! תטוס לכל מקום בעולם , להודו ,
למזרח  הרחוק , לתיזינ-אמו . תתקע את הראש באדמה כמו בת יענה
.
הזמן לא עוצר מלכת . הוא מעולם לא עצר עבור אף אחד...
חוץ מהשנייה ההיא..