לפני שממלכת הרישומים נוסדה רשמית כאזור מוכה טרפת טרשים, או
בקיצור- טרטר, הייתי נוטה יותר ללכת בשבילים שאין להם סוף.
ומכיוון שלא היה להם סוף הם מעולם לא נגמרו ואני אף פעם לא
הגעתי ובטח שלא בזמן. מוזר לחשוב על זה בעירום מלא...
  ויכול להיות שיסודות הממלכה משמשים ברגעים אלה ממש מרבד
קטיפתי לטרמיטים מיובאים שעם כל עלה שנושר גזע עץ הזית שעליו
יושבת הממלכה הופך אט אט לדיג'ירידו ים תיכוני. איך הזמן
מתרוצץ מול עיניי ובורח...
  הממלכה שלי לא צריכה יסודות. לא צריכה להשען על המוחשי. חכו
ותראו. כשתשמעו את תקיעת האוסטרלים בבריזה היומיומית בואו
להיווכח - ממלכת הרישומים מרחפת באוויר, מנותקת מהקרקע. חלפה
מהמוחשי.
עם ניסור הטרטרים תתחילו לפחד.

נ.ב.
שקר וכזב כמו נחל אכזב.

מצב של כוננות
תשתדלו להיות קצת יותר פיכחים. קונדור! תרד מהשולחן...
זה לא הזמן לחגיגות. המצב מצריך לנקוט בגישה יותר פרקטית. אולי
אסטרטגית-נבואית עם יושר פנימי.
הקונדור בכלל נראה מחוק, בערך כמו במסיבת חליפות המשוגעים
האחרונה אצל גורבש שדרך אגב, גם הוא מרוח, חצי מסטול חצי
דרקון, בפינת האולם. שיט - כושי כלב קט קם לתחייה ומקיא על
השטיח, שגם ככה ספוג בדמו שלו - אינקובטור לתרביות חולניות.
נכון שהגיעו בשורות טובות מהמזרח אבל אל לנו לשכוח שהמלכה
יכולה לשלח בנו את כוחותיה, המוצבים מימין לקרטון. פילגש תותבת
בעלת אונות סותרות האחת את השניה.
העבד של יום ראשון דופק בדלת.
אני נותן לו את משכורתו היובלית וממשיך לבהות בשיכורים ולתהות
באשליה. לבהות ולתהות. לבעות ולטעות.
  "אדוני..." קורא לי אחד מהמפוזרים שאעשה להם מופע
מודרניזציה-דמורלית לבובת מין.
כולם מרימים את ידיהם לאוויר ומנסים לשדל אותי בעזרת לחץ
חברתי.
הקונדור עומד קרוב לקיר, מסתכל עליי, שותק ומחייך. הוא יודע.
הוא מכיר אותי כבר שנים רבות בכדי שאעשה משהו שיפתיע אותו...
הוא הוציא מטפחת משי מהכיס וניקה את מקורו ממספר טיפות הדם
שהשפריצו עליו.
המיעוט הכריע, הרוב הריע והמפוזר התפזר באולם כנס הרישומים.
לחץ חברתי לא עובד עליי במצב של כוננות בפרט.