זה כמעט גן עדן, לשבת
כשאתה,רוני, על ברכיי
מאכיל אותי מנה קדושה
של אורז בגדאדי משובב מילים.

זה מעלה בי זיכרון סמוק
כשהיינו ילדים ושיחקנו בנקבים,
אחות רחמנייה וחולה צייתן.

תחושת עונג שיצאה מנקב
שבמרכז היקום המתפשט
וכל האופציות היו פתוחות,
מסוחר עורות, מדריך חבורות רחוב
ועד ל....משורר.

שתלת בי זרע אורז פורענות
וגם דישנת בהרבה תקוות
ולי נותר רק, להשקות.  





לרוני סומק  וספרו "גן עדן לאורז"
שבו, עופות מילות החול
הפכו למילים טווסיות קדושות.
http://www.snunit.k12.il/shireshet/cvroni.html