|
זה כמעט גן עדן, לשבת
כשאתה,רוני, על ברכיי
מאכיל אותי מנה קדושה
של אורז בגדאדי משובב מילים.
זה מעלה בי זיכרון סמוק
כשהיינו ילדים ושיחקנו בנקבים,
אחות רחמנייה וחולה צייתן.
תחושת עונג שיצאה מנקב
שבמרכז היקום המתפשט
וכל האופציות היו פתוחות,
מסוחר עורות, מדריך חבורות רחוב
ועד ל....משורר.
שתלת בי זרע אורז פורענות
וגם דישנת בהרבה תקוות
ולי נותר רק, להשקות.
לרוני סומק וספרו "גן עדן לאורז"
שבו, עופות מילות החול
הפכו למילים טווסיות קדושות.
http://www.snunit.k12.il/shireshet/cvroni.html
|
|
|
(כולם לשיר,
ו...)
מי ישגל זונות
ישראל
אותן מי ידפוק,
אני הגיבור
רב שוגל,
מבסוט מאוד!
שמעעעע!!!
בימים ההם
בזמן הזה,
הלוואי שאין
לי איידס
אני מקווה.
וואו איזה
שטויות אני
עושה...
להב בן-לאדן,
ממתין לתוצאות,
ומקווה לטוב,
וככל הנראה כותב
צוואה,
(אה..., ואפשר
להפסיק לשיר) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.