הסיפור הזה הוא אכן מוזר, ולאו דווקא איך שאני מתארת לעצמי את
גן עדן... הוא נכתב בשעות לילה מאוחרות, אז אנא סלחו לי על
מוזרותו של סיפור זה. חוץ מזה, תהנו.
ביסי
                         

           

מאז שהתפוצצתי בפיגוע בקו - אופ (סניף רמת אביב) אני הרבה פחות
לחוצה. בכלל, כל העסק לא היה כל כך נורא כמו שהייתם מצפים. היה
יום שישי והסניף היה מפוצץ באנשים (לפני ואחרי הפיגוע). זאת
בכלל לא הייתה אמורה להיות משמרת שלי. במקרה הייתי שם-  החלפתי
עם גליה כי אח של חבר שלה התחתן. אל תבינו אותי לא נכון- לא
ממש חבל לי שהחלפנו. הרבה יותר נעים לי כאן, עכשיו, מאשר בדירה
מטונפת וקטנטנה בדרום ת"א.
המחבל נכנס, כמו כל בנאדם, דרך הדבר המסתובב הזה. לא שמתי לב
אליו בהתחלה, אבל אחרי כמה דקות הבחנתי בו: הוא עמד במחלקת
קוסמטיקה וכאילו הסתכל על ליפסטיקים למיניהם. הוא נראה לי קצת
מוזר, אבל מכיוון שבסניף הזה לא כל כך נדיר לראות גברים שמנים
שבוחנים ליפסטיק, פניתי ללקוח הבא. אני לא ממש זוכרת מה קרה
אחרי זה, אבל מסתבר שלא נהרגתי מייד, לקח לי קצת זמן. אני
חושבת שאני זוכרת את התקרה במעומעם, עם צרחות ברקע, אבל יכול
להיות שזה סתם אחד מהזיכרונות האלה שממציאים, כמו שזוכרים את
הפנים של הרחם. בכל מקרה, כשהגעתי הנה, ניסיתי להתעדכן בנוגע
לכמה הרוגים ופצועים, אבל הפקידה רק חייכה אליי ואמרה לי שאין
לי מה לדאוג יותר. שהגעתי לגן העדן של הנשים, ושאני אשכח מכל
הצרות שלי בקרוב. היא נתנה לי תג עליו היה מודפס השם שלי,
תמונה מאוד לא  מחמיאה שלי (שנלקחה במותי) ומספר, וחייכה אליי
חיוך שבאמת גרם לי לשכוח מהכל. גן העדן של הנשים. מתאים לי.
הגעתי לוילה שלי, שלמרבה הפלא נראתה בדיוק כמו הבית שתמיד
רציתי ואילן תמיד אמר שאין כסף, והתיישבתי על המיטה. רק אז
שמתי לב שאני ערומה. גם הפקידה הייתה עירומה. ניגשתי למראה,
כולי תקווה שאני לא נראית כמו בתמונה שלי, והייתי בהלם. עור
הפנים שלי היה חלק מתמיד, כאילו כרגע חזרתי מקוסמטיקאית. הגבות
היו עשויות, היה לי איפור קומפלט, ונראיתי נהדר. 'נו, לא רע
בכלל' חשבתי לעצמי. הסתכלתי מסביב, והייתי מאוד מרוצה מהמראה
הכללי של הבית החדש שלי. החלטתי לצאת החוצה לחקור קצת, לראות
מה יש לגן עדן לנשים להציע, ולנסות לראות כמה ממה שסיפרו לנו
שם למטה באמת נכון. אז: אין מלאכים חסרי הגדרה מינית ובעלי
כנפיים. גם לא יושבים על עננים או משהו כזה, בעיקר כורסאות
סטייליסטיות מ-IKEA.
מה שיש, והרבה, זה... כושים. המון. מסתובבים, מגישים משקאות,
מתאבנים, סושי. ממש נחמד. מלא כושים, ערומים. נורא נחמדים,
הרבה יותר נחמדים מאילן, או מדניאל. כאלה שממש רוצים לחבק מרוב
שהם נחמדים. כלמיני ג'יימסים, ודיווידים, ועוד שמות שלא תפסתי.
טיילתי לי מסביב לפארק כשהכושי הראשון ניגש אליי. "מאדאם, אפשר
לראות את התעודה שלך?" לא ידעתי על מה הוא מדבר, אבל אז נזכרתי
בתג שלי, והראיתי לו אותו. הוא סקר אותו במהירות, ולבסוף חייך
אליי חיוך מלא שיניים לבנות. "מאדאם, אני סמואל. אני פה
בשבילך, שיהיה לך טוב." הוא חייך שוב, וסקר את הגוף שלי.
סמואל. הסתכלתי סביבי ופתאום ראיתי עוד אישה עירומה, מתעלסת עם
כושי אחר. הם דיברו צרפתית, אם אני לא טועה. זה הצחיק אותי.
"מאדאם - אפשר להציע לך קצת קוויאר?" הסמואל שלי שאל, כשפתאום
מגש ועליו קוויאר וקרקרים צץ משום מקום. "כן, תודה" לקחתי
חתיכה וטעמתי. כמובן, זה היה מעולה. סמואל חייך אליי. "מאדאם,
סמואל מבין שהמוות שלך לא היה טוב. סמואל רוצה שמאדאם תרגיש
טוב. סמואל יעשה למאדאם טוב." ואז הוא זיין אותי, עם כל
הגבריות הכושית שלו.
מאז, סמואל בא אליי הרבה ודואג שיהיה לי טוב. אני לא צריכה
להגיד לו שמשהו לא נעים לי, הוא יודע. הוא גם יודע מתי אני
רוצה פינוק, ומתי אני רוצה לדבר. הוא מכיר אותי יותר מכולם.
יותר מאילן. ואני יודעת שכשנמאס לי מסמואל, מייד אני יכולה
למצוא לי איזה דנזל או בוב. החברות שלי פה אומרות שג'וני הוא
מאוד מיוחד. יום אחד אני אנסה אותו. אז ככה, כל יום אני מקבלת
קצת כושי, וכל יום אני מודה לאלוהים שהייתה אינתיפאדה.
אולי הערבים צודקים, אולי כל הפיגועים האלה הם באמת דרך סלולה
לגן עדן.