שוב מטפס בסולם הרגשות העדינים
אשר התעוררו ומבקשים להנץ כמו הפרחים,
אשר יודעים שלא יפרחו לעולם
אך לא יוותרו על זיו פריחתם,
אשר יודעים שיש עוד פרחים בלעדם
ואפילו צעירים ויפים מכותרתם.
לא ביופי כותרתי אדהימנה
אלא במלותיי אכבשנה,
בעומק רגשותיי אטביענה,
ובנאמנות לרגשותיי אכבלנה,
בלהט תשוקתי אציתנה
ובתאוות יצריי אתיכנה
ונהיה זקוקים אחד לשניה
ברגע זה, בחודש הבא, עוד שנה...
12/09/02© |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.