כשאתה בוכה
לא משנה בגלל מה,
תמיד כפות רגליי מאבדות את האדמה.
וגם אחרי שהבכי דעך
נשאר לי עצוב שעות רבות אחר-כך.
כשאתה בוכה העולם נדם
והפסיק להסתובב.
השמש אדומה כדם,
ובוכה כמו הלב.
וברקע אין קול אדם
מלבד קולך הכואב.
וכשאתה בוכה,
לבי קופא.
גם אטבול באש וישאר קר.

כל שלבי רוצה - לנחם.
אך לבי הוא אחד עם שלך,
ואת עצמי לנחם איני יכולה.

כשאתה בוכה, גם אם אינך רוצה,
צחוקם של ילדים מפסיק.
בעצם,
מפסיק כל צחוק.
וזה חונק
וזה שם, מלוח בגרון
מאיים שלי יזיק.

כשאתה בוכה,
גם דמעה קטנה!
כל אש בעולם כאילו כבתה.
הכיצד אתן נחמה?