לנמרוד,

רציתי לפתוח את המכתב ולהגיד שאני מצטערת שלא יכולתי להגיע
אליך היום, אולי תחשוב שזה מסיבות נסתרות מאחורי הסיבות
האמיתיות שלי, אבל אני חושבת שאתה טועה. אתה מבין, אני נהנית
להיות איתך, עוד לא פגשתי בן אדם שכל כך מתאים לי, למרות שאתה
לא מוזר כל כך כמוני, אתה מבין אותי כל כך ועל זה אני נותנת לך
את כל הקרדיט שבעולם. אני חושבת שבאופן לא מודע התאהבתי בך,
התאהבתי בקסם שלך, בהבנה שלך, בחום שלך, בחיבוקים והנשיקות
שלך. באופן שאנחנו חושבים באותו ראש, וכמובן המגורים שלנו-
שנינו גרים בחורים שונים בארץ. שזאת בעיה בפני עצמה. אני לא
הולכת לכתוב מכתב שמכין אותך לרע מכל, כי אני רוצה להישאר איתך
בקשר, אולי לא קבוע, אולי לא מחייב, ואולי נראה אחד את השניה
פעם ב. ואני לא יודעת בדיוק מה אני רוצה אבל מה שאני כן יודעת,
זה שאני לא רוצה לאבד אותך ולא רוצה להוציא אותך מהחיים שלי,
אני רוצה שתשאר בחיים שלי כי אתה משפר אותם ולא פוגע בי כמו
שחשבתי פעם. חשבתי שאני אפגע מהגעגוע והידיעה שאני לא אוכל
לחבק אותך ולנשק אותך או סתם להסתכל לך בעיניים, סתם ככה כי
אני רוצה. אבל לא הכל יכול להיות מושלם אז אני אסתפק בלראות
אותך מדי פעם ולדבר איתך בטלפון, לתכנן את הפגישה הבאה שלנו כי
לא הכל בא בקלות בחיים אבל אם זה מה שצריך לעשות כדי שלא תעלם
לי מהחיים ותשאר שם בכל דרך שהיא, אז אני אקבל את זה. כי ככה
זה כשמכירים אותך ואם שוב פעם תרד על עצמך או תנסה לצאת מניאק
סתם ככה אני ארביץ לך חזק חזק עד שיכאב לי, כי אתה מדהים, לא
משנה מה תגיד ואולי אני מזיינת את השכל ואולי אני סתם אומרת
שטויות, אבל זה לא שטויות, זה מה שאני מרגישה. אז אני מקווה
שנתראה בקרוב.
ויום הולדת שמח מתוק שלי,

שלך עדי.