חשבתם שאני לא אזכור, שלא אספר?
הרי לרוב האנשים אין זכרונות מגיל חמש.
אז לי יש זכרון, חשבת שאני לא אזכור?
ואת, את ידעת ולא סיפרת ולא שאלת
ולא הפסקת ולא חשבת, אפילו לרגע אחד
שזאת אני פה? שאני עומדת מולך.
שאני יושבת ובוכה בחדר,
ומתקפלת לכדור כל פעם שהוא בא.
ואולי אני מפנה את האצבע המאשימה
למקום הלא נכון,
אולי זו בעצם אני, אני עשיתי משהו לא נכון.
אני שברתי את הצלחת ההיא,
ואני לא הרמתי את השלט מהרצפה,
אני לא סידרתי את החדר כמו שצריך,
ולא התעוררתי לבית הספר בזמן.

אולי זאת העצם אשמתי.
חשבתם שאני לא אזכור?

למי שתהה, תוהה או יתהה בעתיד, זה לא סיפור אמיתי.
זה לא קרה לי אבל זה קרה להמון ילדים וזה קורה יום יום.