בא לילה,
בקריסה מתוכננת
את מנחיתה את הרסיסים פנימה
והם צונחים כפרחים שבורים
נאספים בנפילה רכה
למשכן השקט

חלילים מעונבי צליל שרים לך
סרנאדות פורעות מיתרים
את שולפת שבילי קיץ מהשרוולים
וצוחקת
בתוכך מייללים תנים עזובים
מחכים,
לצאת הירח מבין העננים

כמומחית לתעופות נחשלות
את קורסת ברעידה
ללא רשתות הצלה
ומתנפצת

הכאב,
רגיל אליך
ומצפה שתבואי
קושר לך סרט
של מנצחים

את מנפנפת צפור מחייכת והכנף השקופה מרימה אותך
בהתחמקות מהודרת
אל הוויה
אחרת

צעקת הינשוף
מתאדה באוזניי העלים
שנושרים בשלכת.