הם כל הזמן רבו;
הוא מקלל,
היא עושה דווקא.
הם לא שכחו לאהוב;
הוא חולה,
היא מטפלת.
היא עייפה,
הוא עוזר.
תמיד מכניסי אורחים...
כשאיבד את החיוך,
היא אימצה את שלו.
כשאבדה את הכוח,
הוא תמיד ניחם ועזר.
הם אהבו מאוד
אבל תמיד רבו.
וכשעזב צעקה עליו,
"טיפש!!! מי עכשיו ישמור עליי?!"
כשהיא הייתה תמיד המטפלת ביניהם.
"דפוק אחד!!! מי יגיד לי עכשיו להזהר?!"
כשהיא תמיד הזהירה אותו מללכת לבד או ליפול.
שרה ואברהם,
לא יכולים יחד.
אבל הכי לא יכולים בנפרד!

לסבתא... העיקר שתמשיך להאמין שאלוהים שומר לה מקום לידו,
שתחזיק במשהו ולא תתמוטט... היחידה שנשארה...