את שלי הכרתי כשהייתי סטודנט.
מלצרה בבית קפה ירושלמי ידוע שנהגתי לפקוד אותו. בוקר אחד
שילמתי בישראכארט וליד מספר הטלפון, רשמתי שהיא יכולה להתקשר,
גם בין שתיים לארבע.
באמת התקשרה ומאז פרחה ביננו אהבה גדולה. הכל היה נפלא מידי
כדי להיות אמיתי. שיחות נפש, הומור מטורף, חיבוקים, נשיקות
וכמובן סקס מעולה.
בוקר אחד, קצת לפני שיצאתי אל האוניברסיטה, היא ביקשה לספר לי
משהו:
"תשמע, אני אוהבת אותך, לא רציתי לספר לך לפני כן, כדי שלא
תבהל ותברח לי, אבל דע לך שהנני חוצן".
"חוצנית, אם כבר", תקנתי אותה.
"לא חוצנית, חוצן- התעקשה".
כחכחתי בגרוני, חייכתי חיוך מבודח, אך היא המשיכה להנהן בחן
שכולו אישור לרצינותה.
לא שזה עניין אותי יותר מידי, אבל כדי להרוג את השקט, שאלתי את
השאלות המתבקשות של מאיזה כוכב וכל זה. אבל היא העבירה את
אצבעות ידיה בחושניות על שפתי וסימנה לי: הס.
"תראה, טוב לי איתך והמגע שלך כולו נועם, אולם אתה יודע, בכוכב
שלנו מקיימים יחסי מין אחרת, אתה יכול להמשיך בדרכך
הרגילה(הרגיעה אותי), אולם לאחר שתגיע לסיפוק (חייכה בחן
מופלא), אם תסכים ולא אכפת לך, אז ארצה שתשיא אותי אל עבר
השיא", שלי הסמיקה סומק של ספק מבוכה, ספק צורך והסבירה: אני
צריכה שתפעיל כח רב יותר בעת המשגל. טוב, קאט דה בולשיט, מדובר
בבעיטות".
שלי תלתה את עצמה מהראש על המתח שלי עם חבל הקפיצה וביקשה
שאבעט לה בין הרגליים בכל הכח. למרות שיש לי רגליים חזקות,
ביקשה יותר חזק. אחרי שהתחילה ממש להתגרות, הפצירה שאקח תנופה
ואביא לה בעיטה משולשת.
אני רק רציתי את הטובה שלה, ממש לא נהניתי מזה, מה זה לא
נהניתי מזה, סבלתי. אני בן אדם שלא מסוגל לפגוע בזבוב אפילו,
הבאתי לה בעיטות בכוס והתייפחתי.
אחרי שלושה שבועות של סקס מטורף כזה, כמעט נשברתי, אבל ניר,
החבר הכי טוב שלי, שאומנם לא סיפרתי לו על מעמדה הגאלאקטי, אלא
רק על סטייתה, לא התרגש מכל העניין:"נו אז מה?(התריס) אם היא
נהנית מזה ואתה אוהב אותה, אז תמשיך. זה כמו שאנחנו נהנים מזה
שהן מוצצות לנו והן נעתרות, כי הן הולכות עד הסוף עם האהבה
שלהן". ההסבר של ניר אומנם היה לא מספק, אך די הגיוני, אז
המשכתי לסחוב.
יום אחד, שכחתי לנעול את הדלת והדוור שהביא לי מכתב רשום מהצבא
ראה איך שאני בועט בה כשהיא תלויה מהראש. הוא ממש נלחץ ורץ
לספר למשטרה. בינתיים על המזל המנחוס שלי החזירו את שלי לכוכב
שלה ואני נשפטתי. כמו לניר, גם לשופט לא סיפרתי על מעמדה
הגלאקטי אלא רק על העדפותיה המיניות.
ניסיתי לשכנעו שהיא נהנתה מכל הסיפור. התובע המשטרתי התפרץ
לדברי ושאל :"למה אם כך, היא צעקה, לא". הסברתי לו שזה מה
שנקרא:"למה את מתכוונת, כשאת אומרת לא?".
נשלחתי להסתכלות והפסיכיאטר קבע לי שש שנות אשפוז כפוי ולאחר
מכן הסתכלות מחודשת. בהתחלה שתקתי כי הייתי בדכאון מכך שנעלמה
מחיי, אבל אחרי שנה החלטתי לספר לפסיכיאטר את הסיפור המלא, אלא
שהוא הוא רק העלה לי את המינון של התרופות.
אני חושב שהלקח שניתן להפיק מסיפור חיי הוא הרבה יותר דבילי
ופשוט ממה שתוכלו לתאר לעצמכם: תקפידו לנעול את הדלת במצבים
כאלה, זה הכל.