אך אז הנורא מכל קרה
ההיא לא רצתה להאמין לזה
אף אחד לא רצה.
הוא היה בנאדם כ"כ טוב.

ההיא עמדה לידו
בהתה לו בעיניים
השקופות והריקניות
והוא פלט אנחת כאב.

ההיא הגיעה במהירות
ליטפה את ראשו
השתתפה בצערו
הרכינה את ראשה

החלה להיזכר
תבונתו עם תבונתה
מהעתיד שקרה
בהווה שעבר.

באמצע החיים
הובל לבית החולים

היא אהבה אותו
וזה היה סימפטום.

כעבור חודשים לא רבים
חלה בליבו
נפשו עדיין לא התרפאה
הערפל עדיין לא כוסה.

ההיא הגיעה -
קרן שמש מתוך ערפל.
ניצוץ של שמחה -
עבר עד החתונה.

הוא חי כאילו מת
התבודד והסתגר
הלך והתנזר
אך תקווה חדשה צצה כעת.

אחרי הפיצוץ הוא הביט
מאחור היו סימני אפר והפצצה
הוא רץ אליה הביט אליה
עיניים מלאות בדמעות שקופות בעיניים ריקות.

ואז הנורא מכל קרה.
ראשה נשמט לאחור
אנחת כאב נשמעה
כאילו רצתה בכך .