הקו המבדיל בין שפיות לטירוף,
בדומה לזה הגובל בין אהבה לשנאה
ובין אמת לשקר,
הוא דק וכמעט ואיננו ניראה.
כשאדם נרתע מלרדת אל נבכי נשמתו,
שעיתים כבר איננה קיימת,
הוא נעטף בעולם של טירוף
כפרח עם כותרת מתלטפת,
אשר הפך לקקטוס נועץ קוצים.
באותה שעה, היפה שהפך לכיעור,
מכלה זיכרונות עטורים בחן.
מחר אזיל דימעה
כי הקו שחצה בין הכיעור ליופי
היה כלא היה,
וצבעי הקשת לבשו שחורים.
והוא, אשר חיפש טרף לשווא,
כדון קישוט בגוב אריות -
ריסק את עצמו במלתעות הוזות
המבקשות את דולצינאה
שנעלמה משכבר.
הוא מוסיף ולוחם בטחנות רוח
ואילו אני כולי תפילה
שאת עצמו, טרוף לא יטרוף!
9/4/05 |
