את תרופתי לכל מתח ביומי
שכן, את דמותך מעלה במחשבתי
ופתאום היום שלי מואר
ואת, הנך המחזה המוצג.
מוסר לך את אהבתי ביומי ובלילי
כראוי למלכה שהשתלטה על לבי
וניזונה אהבתי לאורך ימים
ממעט השעות שביחד נמצאים.
נכון שאם לא היינו נשואים
היו המינונים יכולים להיות שונים
והפגישות לא היו מוגבלות
ואפילו לא היה זמן לחלומות.
אבל במצב של נתונים קיימים-
האם נוותר על רגעים קצובים
שיש בהם את הלב להטעין
בחלומות ומחשבות שלימים מספיקים?!
הרי אין בחזיונות אנו עוסקים
ולא בהזיות את נפשנו מפטמים-
אלו הזכרונות שאנו מייצרים
כדי להשתמש בהם בימים "יבשים".
זו את שהיית בזרועותיי אתמול,
זו את שתהווי מושא לכל חלום
עד ששוב ניפגש ונתרגש...
ניפרד... נזכור... נחלום ולא נתייאש!
8/09/02 © |
