אף אחד לא התכוון שזה יקרה אבל משאבים טבעיים, כדרכם של משאבים
טבעיים דינם לאזול ביום מן הימים.
ודווקא היו הזהרות. מלבד התשדירים המבהילים בטלויזיה (שבעצם לא
הבהילו אף אחד), הכתבות בעיתונים שנכתבו ע"י עיתונאים צדקניים
וחמורי סבר, הסתובבו ברחבי הארץ גם נביאי הזעם. הם עברו מדלת
לדלת, בידיהם סטטיסטיקות ומחקרים המורים שאם תמשיך צריכת המים
הפרועה וחסרת המעצורים, הארץ תיבש. "דמגוגים חסרי בושה" קראו
להם בציבור. "הם מנסים לעשות רווח פוליטי על חשבון נושא איכות
הסביבה" צעקו הירוקים.
אבל נביאי זעם, כדרכם של נביאי זעם, לא נשמע קולם עד שמגיע
האסון.

החסרון הורגש היטב בכל חלקי הארץ.
בהתחלה המחוקקים החליטו (או ליתק דיוק ניסו) לטפל בבעיה
באמצעות שלל תקנות חדשות.
ראשית הוצאו אל מחוץ לחוק בריכות השחייה. העם היה דווקא בעד.
"שהסנובים מהקנטרי ילמדו מה זה כשאין לך כסף לג'קוזי!" התנוססו
הכתבות בעיתונים.
אח"כ גם האמבטיות הוצאו אל מחוץ לחוק. פלוגות של חיילים מפיקוד
העורף שהוכשרו לכך במיוחד עברו בין הבתים ומילאו אותן בבטון.
ראשי המשפחות שהתנגדו לכך נאסרו.
זוהי הייתה גם דרכם של הפארקים שהצהיבו והאגמים שהתייבשו. לאף
אחד כבר לא היה חשק יותר לטייל בפארק. שורות שורות של גוויות
של ברבורים וציפורים מילאו את הנוף והפכו כל ניסיון של טיול
משפחתי בבוקר יום שבת לטראומטי מידי לילדים.
אבל חוקים, כדרכם של חוקים - הם תקפים כל עוד למילה הכתובה יש
כח על ההמונים.
רק לאחר שהחליטו על איסור הדחת בתי השימוש ומעבר לשימוש בבורות
ספיגה למדנו על בשרינו את המשמעות האמיתית של "מצב חירום
לאומי".
אף אחד לא תיאר לעצמו את גודל הזוועה. בהיעדר תנאים סניטרים
הולמים הצחנה גברה לאין שיעור. המגפות התפשטו כמו נחיל זבובים
על גופה שדמה עוד לא התייבש.
כשהתחילו המהומות בדרום, סברו רבים שזוהי רק אפיזודה חולפת.
כוחות הביטחון לא חשבו ככה והטילו סגר מלא על כל חלקה הדרומי
של הארץ. זו הייתה הפעם האחרונה שבה שמעתי מג'ק.

אבל אנשים, כדרכם של אנשים להתרגל להכול. ועצוב לי להגיד
שהתרגלנו. שתינו את דמם של אלה שלא יכלו יותר, עיכלנו את מי
הים המלוחים, מצצנו את לשדם של כל עשב ועלה כמו בהמות מעלות
גירה. תיחמנו וגנבנו ושיקרנו והרגנו כדי לקבל עוד הקצבה.
הפסקנו לבכות.
בימים כמו אלה, בתקופה שפעם היה חורף אני עוד נזכרת לפעמים
בחיים לפני. הזכרונות כבר אינם יותר מאשר תמונה עמומה.
נכדתי לעולם לא תדע שהיה אי פעם אחרת.