הם מכירים לא הרבה זמן אך מרגישים כאילו ידעו תמיד.
כשהוא מחייך, היא אומרת, נולד עוד ענן רך וצמרירי.
כשהיא צוחקת, הוא חושב, נשברות לו חומות.

מר גרין מעמיד פנים שזה כלום וצורח מבפנים,
מיס לוקו ניתזת כמו כדור גומי מהקירות.
הם פוסעים עוד צעד ריקוד אל הטעות.

כשהיא אומרת שהיא אוהבת הוא עונה: "יש" בחיוכו המתוק
כשהוא חושף רגשותיו היא מחליפה צבעים בשקט.
אסור להם להיות לבד, הוא הולך.

מיסטר גרין מספר שהוא יוצא עם אחרת.
מיס לוקו יודעת שזה לא הוגן,לא לשמוח בשבילו.
היא תמיד עצובה כשהוא הולך.

בקצב הוולס המטורף של חייהם, הם נפגשים מדי יום.
הצעדים והתנועות הם בין המילים למבט
ומר גרין ומיס לוקו חולקים אולם נשפים שקוף.