יש לי חבר דימיוני ששבר את היד במשחק כדורגל שלו איתי, לא
רציתי לפגוע בו ולרוץ איתו לבית החולים הדפוק הזה, כולם הסתכלו
עלי כעל ילד מפגר.
החבר שלי בכה וכולם מתעלמים ממנו, הם ניגשים אלי וחושבים
שהלכתי לאיבוד, אני מסביר להם שזה לא אני, זה החבר שלי. רק
אחרי זה, אני קולט שהוא נעלם לי ואני רץ לחפש אותו, דווקא
עכשיו הוא נעלם?! כשאחד הרופאים מוכן להקשיב?!
אני רץ בכל בית החולים הזה ומחפש אותו, כמה אנשים גבוהים יש
כאן?! למה כולם נתקעים בי ומחייכים בנימוס?!
אני רואה אותו שם, יושב על כיסא חבוש ביד.
"קיבלו אותך? למה לא אמרת לי? לאן נעלמת לי?!" אני ממש
התעצבנתי.
"אני גנבתי", הוא מסתכל על הרצפה.
"אסור לגנוב! אתה לא מבין? איך יהיה לנזקקים אחר כך?!" צעקתי,
"אתה לא מבין, שאם אתה גונב, אחר כך מישהו ימות בגללך?! אני לא
מרשה לך, כל עוד אתה בהשגחתי, אתה לא תגנוב ותהרוג אחרים! אני
לא מרשה!"
מסביבי, עמדו המון אנשים והסתכלו עלי, ניסיתי להסביר, אך
כשהסתובבתי, הוא שוב לא היה שם.
נכנסתי לרופא וביקשתי סליחה בשם חבר שלי והרופא בכלל לא הבין,
ניסיתי להסביר לו שחבר שלי שבר את היד ולאף אחד לא היה אכפת,
אז לחבר שלי נמאס והוא גנב, הרופא בדק ואמר שכלום לא חסר.
יצאתי החוצה והוא ישב על הכיסא, כעסתי עליו אבל החלטתי לא
לצעוק עליו כמו מקודם.
חזרנו הביתה וסיפרתי לאמא שלי שעזרתי לחבר ששבר את היד, זכיתי
לחיבוק ונשיקה, גם מתנה!