|
אני רואה אותך כלואה
לבושה מדים שחורים לבנים
כבר מזמן בלעת את המפתח
לא נותנת לאף אחד בפנים
אכופף סורגים
אשתחל כמו סכין
אדקור בשנתך
כך אכיר את נפשך
סגורה עם עצמך
צפוף קצת בפנים
הכנפיים גדלות
הצבעים מתלבשים
אחכה לך בחוץ
בתוך ידי מקופלת
לך אתן קרן אור
צאי פרפר צאי בדלת
פותחת עיניים
סוגרת פנים
מרגישה חוסר רגש
פחד רגעים
מתקרב, מתקרבת
עשרות פעמים
אדום אדומית
מה והיה אם
אם היינו לרגע
לא מרגישים
אם היינו עושים
רק מה שרוצים
הבגדים כבר קרועים
זרועך בזרועי
שוכחים את פגע
נפשך בנפשי
ומכיר
ויודע |
|
|
אם ההיסטוריה
מעלה גירה
ומפריסה פרסה,
אפשר לשחוט
אותה?
סלוגניסט
מרקסיסטי מיואש |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.