ופתאום כאן כל-כך שקט,
רואה את שמך על הצג
אך בלב אין כבר מה שזז.
השיחות נהיו שבלוניות,
הפגישות נהיו היסטוריות,
נדם קולה של התשוקה
ופג הלהט לפגישה הבאה.
אמרת שבלבך חשה באהבה
אך למעשה נעלמו סימני ההבעה
ומוטב לסגור הדלת בלי מילים
מאשר להיגרר אל הכעסים.
ניזכר תמיד בהרבה רגעים,
נמצא עצמנו עוד מתגעגעים
לתקופה עם המון אור
שהלבינה חיים צבועים בשחור
וכך נתרפק על אהבתנו
במקום לשקוע בסיבות לפרידתנו.
12/04/02 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|