מוות, דמעות, בכי, כאב,
בגידות, שנאה וסכין בלב.
הכתיבה היא כבר לא אמנות טהורה,
הכתיבה הפכה לאמת המרה.
כבר לא לרגש, כבל לא ללמד,
עכשיו זה לבכות כשהלילה יורד.
לא אהבה למולדת, לא אהבות נעורים
עכשיו זה סקס, התאבדות, כדורים.
אני לא שונה, גם אצלי זה שנאה
כתיבה כבר מזמן היא לא הנאה.
עכשיו זה כבר דם, סכין גילוח לוורידים
עכשיו זה פורנו, ופינים עומדים.
עכשיו זה אבות שחונקים את בנותיהם
עכשיו זה לא אנחנו, זה הכל- הכל הם.
מי אמר שהכתיבה משחררת את הגוף?
זה כבר לא תרפיה, זה הפך לטירוף.
גם כשטוב לנו, ובא רק לרקוד,
גם אז נכתוב על קיא ודמעות.
מוות, דמעות, בכי כאב,
למה אף אחד לא חושב על מה שהוא כותב? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.