דמעות שקטות זולגות בתוכה.
סוחפות איתן שברירי אשליות שנופצו באכזריות כה רבה.
געגועים טריים שורפים ומכים בה- מתמוטטת. חלל חשוף והוא כל-כך
חסר בו. הוא. הוא שהצליח להפיג כל כך הרבה בדידות. הוא כל כך
חזק. הוא נשבר בסוף, גם היא נשברה.
התעלמות מופגנת עם מבט כואב: איך יכולת לעשות לה את זה?
אכזבה צפויה נשלחת מעיניים מדהימות ועצובות ועכשיו הן קפואות.
שמיים שחורים סוגרים עליה, כולאים אותה בזרועות ארוכות.
ניצוצות מרקדים בטירוף לא מוסבר.
שוקעת למערבולות סוחפות בתוך עצמה. קנאה. פחד. שמחה. עצב. כעס.
אהבה. מבט כבוי משוטט בין קירות סגורים. מושיטה יד רועדת בין
הסוגרים. בבואה מעוותת משתקפת מן המראה. בוחנת היטב- שיער
מתולתל. חום-שואף לאדום סגול. דהוי. עשרות צלקות מדממות.
אחת מאותה דמות קפואה. אחת מאותה דמות חזקה. אחרת מאותה דמות
שעזבה. רביעית מהדמות שבגדה. אחת מהדמות ששיקרה. עוד אחת ממנו-
כשלא צעקה. ועוד שלוש- כשהיא כבר לא יכלה, ונשברה.