תן לי להראות לך את הדברים הבאמת יפים פה, טוב? הדברים היפים
בחיים שלי. אני רוצה שתדע שאני כן מעריכה, שתדע שאני כן אוהבת,
שתדע שאני יודעת לראות יופי, אני יודעת ליהנות, אני יודעת
להעריך...
תן לי להראות לך אותי, טוב? אני לא מכוערת, באמת שלא, אני
יודעת לראות כיעור ויופי אצל אנשים ויש בי את שניהם.
תן לי להראות לך פרק קל מחיי: קמה בבוקר, מתארגנת בריצה כי אין
זמן, רבה עם כל הבית, יוצאת החוצה; יום אופטימי למדי, שמיים
בהירים, השדה מלבלב ואני בתוכו, הולכת לי להנאתי בידיעה שכבר
פספסתי אוטובוס ויבוא עוד אחד.
הכל כל כך יפה ורגוע ויש כלב משוטט שבא ומרחרח אותי ואני מלטפת
אותו.
תן לי להסביר לך את היופי של אחרי חורף גשום. זה היופי הבאמת
מיוחד של בוקר נצחי, התחלה שלא תגמר ותהפוך להמשך עד הקיץ. זאת
תחושת רעננות כזאת גדולה שהטבע מקרין אליך, מעין ביטחון כזה
שהכל יהיה בסדר; שהכל בעצם מתוכנן עד למיקומו של גרגר החול
הקטן שהרגע בעטתי בו ובזה נתרם לבניית ביתה של נמלת חול קטנה.
פתאום תרגיש חמימות נעימה ורוח קלה שתצנן אותך מעט ותרגיש שהכל
כל כך מאוזן, כל כך נעים, נקי, כל כך טבעי... ואז תבין שזה ממש
מבאס שאנשים עסוקים וטרודים מדי מכדי לשים לב ליופי הקצר הזה
שנעלם בדרך כלל תוך חודשיים ותתעצב.
תן לי לנסות להסביר לך את האושר שבמציאת הדברים שחיפשת; למשל
100 במבחן במתמטיקה (לא שקרה לי מתישהו...), כל כך הרבה סיפוק
ממלא אותך, למשל כשאתה מאוד עוזר למישהו (מרצון ולא מתוך
הכרח), כל כך הרבה גאווה ממלאת לך את חלל בית החזה, למשל כשאתה
מאוהב (אבל באמת באמת מאוהב, עם כל הלב), האושר וההתרגשות,
ההנאה והלחץ ממלאים אותך בתחושת אושר אינסופי.
אבל אתה בטח יודע מה זה יופי... להגיד לך מה הכי יפה ביופי
אמיתי?
הוא מחוספס... יש בו גם איכסה. אבל זה יופי ואתה אוהב אותו
למרות הגועל נפש... היופי מעפיל על הכיעור. זה הכי יפה!
מוקדש לניר... (אני לא תמיד דכאונית...!) |
