נמאס לכם, נכון?
נמאס מילדות פאטתיות שמתבכיינות כל הזמן,
נמאס מאנשים פאטתיים שלא עושים כלום בחיים שלהם,
נמאס מהשגרה והטמטום ששורצים ומלכלכים את כל הטוב שאולי היה פה
פעם.
נמאס לי?
כן, אני חושבת שנמאס לי; נמאס לי לחלום וליפול, נמאס לי לראות
רק שחור בכל מקום, נמאס לי לפחד מהחיים, אני לא זזה. אין לי
בטחון. אני שונאת. וזה לא טוב לא לאהוב. אני לא בוטחת באנשים
ונמאס. נמאס לי לפחד לעשות צעד. נמאס לי לפחד לחיות, לנשום,
להגיד, לחשוב; נמאס לי לצנזר את עצמי עד כדי חוסר הכרה עצמית.
נמאס לי לראות איך רואים אותי, נמאס לי לראות הרס, נמאס לי
להיות הרס...
נמאס לי שנמאס לי כל הזמן!
נמאס!
אז למה?! למה? אני לא מוצאת את הכוח רצון לחיות? לאהוב מחדש?
למצוא מה לא נמאס?

נמאס לי לראות את עצמי במראה, לחשוב שאתם רואים אותי, לחשוב
שאתם שומעים את הצביעות שבי, לא מכירים אותי, אני לא אתן לכם!
אבל בחיים!
לחשוב שאתם כל כך טיפשים.
לחשוב שאני יותר טיפשה.
נמאס לי להסתכל במראה ולראות תינוקת שמתחילה ללכת, מפחדת עם כל
צעד שלה אבל לא מתגברת על הפחד, לא בוטחת אף פעם בהליכון, לא
בוטחת בידיים המושטות כדי לעזור לי.
נמאס לי לראות אתכם, אתם כולכם כל כך אותו דבר, כל כך לא
נבדלים, נחילי זבובים כהים, אתם עננה של זבובים מעל מקום
הרוס.

נמאס לכם, נכון?
אתם לא רוצים לשמוע יותר...
תחשבו איך זה לחשוב על זה כל הזמן.
להתעורר בבכי ולגלות שלאף אחד לא אכפת; לא אכפת להם ממני, לא
אכפת מהסבל, 'שתמות, למי אכפת?' 'שתבכה, נו אז מה?' 'שתחלה,
כולנו חולי עצב.' ' שתתאבד, עוד אחת שאיבדה את עצמה בעולם
מטורף'.
למי אכפת?!

נמאס לי! טוב?!
אל תגידו כלום... אל תגידו שאני צריכה להתבגר, זה לא עבד
מההתחלה! מההתחלה הייתי דפוקה, אבל לאף אחד לא אכפת.
אל תגידו לי להתחיל להיות עצמי ולשים זין על אחרים, זה לא
עובד! אני מפחדת מכם! אתם יצורים מפחידים! אני רואה אתכם
בלילה... רודפים אותי... מלא אנשים... המון זועם, עננת גועל
נפש נשרכת בעצבנות על פני כל העולם רודפת אותי. עננת זבובים
מסריחה במיוחד מעופפת מעליי, פרצופים, ועוד פרצופים, ועוד
פרצופים... אני חלשה... לא יכולה יותר עם זה...

אל תגידו 'יש אנשים אחרים...' אל תגידו 'לא כולם ככה...' אל
תגידו 'את חייבת טיפול...' אל תגידו כלום... לא הבנתם? כל דבר
שתעשו או תגידו לא ישנה את הפחד המתמיד מהעולם. המיאוס
האינסופי והגועל היותר אינסופי מעולם שהוא כמעט כולו מתועב,
כולו בעל כוונות נסתרות ואינטרסים אישיים.
אל תגידו לי כלום, טוב?
לי כבר נמאס...