ארבל הכרמלי / נשכח עגלות חיינו |
עם סוס ועגלה ריקה ומזומנה
למנת מטען שכולה אהבה
כי שבענו כבר ממנת האכזבה.
נצעד שלובי ידיים
ואצבעות משדרות חום לבינתיים;
שחשות אותי/אותה בבשרי/בבשרה
וברגליים נטולות משא
נעיף לשמיים את נשמותינו
ונספק עד תום רעב יצריינו.
אחבק את גופך
שלמגע כה השתוקק,
נגמע את מרחבי הזמן האבוד
בין שבילים שטרם נוסו
כשעגלות עמוסות בזיכרון העבר
תפנינה דרכן ללב כה נמהר
המבקש למלא עגלתנו באופן מוכר
בפרחי אהבה שטרם נוצרה
אצל שניים שניזונים מהכוונה.
מוקדש לאישה עצובה
שביקשה לעצמה נחמה
ובדרך לאהבה הגדולה
חלפה אצלי ועוררה סערה.
30/12/01 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|