התבקשתי לחשוב על כך ונזכרתי בסיפור מההכנה. היה אז ט"ו בשבט
והיה רק בחור דתי אחד איתי באוהל. כל החבר'ה השלימו לו מניין
והלכנו ליד אחד העצים והוא בירך והתפלל. הבחור הקריא במשך עשר
דקות, בין היתר דובר על הקשר בין האדם לארץ, על אהבת האדמה ועל
הברכה שה' נתן לנו. כשהוא סיים את דבריו לאחר דקות ארוכות
פתחנו אריזות של פירות יבשים ואכלנו לפי המנהג, מה שהדהים אותי
הוא שאת הניילון הבחור בחר להשליך דווקא על אותו העץ שזה עתה
בירך עליו...
מיהו ציוני?
אדם שהולך בוואדי בארץ ישראל וחושב בראשו על אלו שעברו שם
לפניו, ועל אלה שיעברו אחריו.
אדם שמביט למעלה אל מגדלי עזריאלי ומחייך לעצמו.
אדם שרואה שקית פלסטיק מתנוססת על כנפי הרוח ואוסף אותה.
כל אלה צריך האדם הציוני להרגיש אך אסור לנו לשכוח שציונות
אין היא רגש ולא תחושה, ציונות היא מפעל. אדם המוכן לפעול
לנוכח רגשותיו, זהו ציוני.