השמיעה שלי מעולם לא היתה כה מחודדת,
מעולם לא היה לי ענן שחור סמיך סבוך בבטן,
שמקשה על הנשימה הצלולה, על המחשבה הבהירה -
כולי - כמקשה אחת - ציפייה מרה,
שלוותי נעלמה ואיננה,
עיניי בוחנות בהיסח את הדלת
הסגורה בפניי, האטומה לדמעותיי.
אם הוא לא יתקשר עוד מעט אני אשתגע
תצטרכו לשים לי את הכותונת הלבנה הזו
עם השרוולים הקשורים
שלא אשרוט כל מי שיתקרב
חוץ ממנו
כל דקה שעוברת נוטעת בי אינסוף מילים ואני אוספת אותן לקטעים
עצובים בשביל להעביר את הזמן והייתי מוותרת על כל שיריי תמורת
מילה
אחת
בקולו.
אפריל 2005 | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.