בקופסה מקושטת
שמת את עצמך
רקומת פייאטים
בצבעי-ידיים זוהרים
משחררת דרורי רמזים
בהפשטה
על ילדותי המופרטת

דבק פלסטי מחבר
מחשבות אלסטיות,
על סיבי ניילון להיעשות
למחזיקי מפתחות
אפשר לראות דרכם
את השמש סגולה
או אותנו מתחרזות
בהשחלה מדוייקת
על חוטי חרדות שקופות,
ענקיות,
תמיד זה ענק,

שיערות נאחזות
ביד קטנה, יומיומית, רגילה
למברשת מפלסטיק
נולדת כדי שאבריש לך
כדי שאוריש לך
את חיי.
כל החולות פשוטים,
כל הבדים מופשטים
ככל הדברים בסוף
מסתבכים
בסוף מתבדים
יש שברירים ששום דבק
לא יוכל מלבדינו,
תמיד זה דוקר,

אחר כך תחשבי
כמה חופש מתגורר,
כמה משתחרר
בין ארבעה קירות בהם
המנצנץ הישן, קורץ לשתינו.

תחשבי = Tehashvi

מוקדש לבת שלי, שרון