|
התחנה הכי שוממת
באמצע העיר הכי סואנת.
רעש של אוטובוסים
ושקט של בכי עצור.
חיבוק עצוב.
מבט אחרון.
הם נפרדים.
מלך הרחוב
ומלכת השתיקה
נפרדים.
הוא יחזור לרחוב
והיא לשיגרה הריקה. |
|
|
ככל שאני חי
יותר זמן, אני
שם לב שאולי אני
לא האדם הכי חכם
בעולם, אחרי
הכל.
יוצר ברגע של
רצינות כואבת |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.