אני נשאבת לתוך בור
הדם ניגר על מכנסיי
זולגות דמעות ממבושיי
זה זמן קבוע לא מוגדר
רוצה לדעת לא מוכר
תחושות שניות ומחשבות
על למה זהו לי הפות
וולגרי הוא כה מלוכלך
שפה גוועת ברעב
אין מילים לתיאורו
רק ממתין ליום בואו
מרגיש כמו מלך
מתנהג כצאר
משאיר אותי עד מאוחר
כשהוא מגיע נפתח הכל
ואתה כבר לא יכול
אם אתה כה לא יכול
מה אני? ואיך אסבול?
אני ככלי קיבול לשמו
שמו הוא שמה
של המאורע.
כשהוא מפתיע הכל יוצא
אמת ושקר כל מה שמשנה
אז תן לי עוז ותן לי דרור
כי לסבול זה כל יכול.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|