סחרחורת, יותר מדי הרגשות שרצות לי במוח בשניה אחת.
מבולבלת - יש לי כל כך הרבה מה להגיד אבל לא אומרת כלום.
ריקנות - הרגשה מגעילה, אני לא שלמה עם עצמי, משהו חסר בתוכי,
משהו מבקש להתמלא בי ולהשלים אותי... להיות מאושרת.
רוצה לצחוק כמו פעם להתחיל את הבוקר עם חיוך ולסיים עם חיוך
גדול יותר. נמאס לי מההרגשות האלו, מהדקירות האלו. חיה בתחושה
של ספק - ספק לאושר, ספק לכיף, ספק לאהבה.
יש לי כל כך הרבה שאלות ואף אחת בלי תשובה. אני יודעת שיגיע
הרגע שבו אני לא אעמוד בזה יותר - אני אתחיל לבכות ולהוציא את
כל השאלות החוצה.
כל כך לבד...
מזה שלושה ימים שאין לי אף אחד...
בוכה... לא יכולה להפסיק...
כבר ארבעה חודשים שהמצב כזה אבל רק לאחרונה אני מרגישה את זה
ממש חזק... גם במקום שאני הכי אוהבת בעולם כבר לא כיף, שם אני
לבד יותר מאשר בכל מקום...
ואני שוב נפגעת... וחייבת להתחיל מחדש... רוצה לעזוב את החיים
האלו ולהתחיל מחדש. נמאס לי כל כך... אותו פרצוף עצוב שמבקש לא
לפקוח עיניים יותר... אותן עיניים דומעות שמחפשות שתי ידיים
מושטות אלי לחיבוק שיתן את ההרגשה ההיא שלא הרגשתי כבר הרבה
מאוד זמן... הרבה...
ואיפה אמצא שוב את אותו החיוך? ולאן נעלמו העיניים הצוחקות?
איפה נמצא העולם ההוא שהיה שונה מהעולם שלי? היאוש הורג...
אני מלאה בדמעות שמבקשות לצאת החוצה, אני מלאה ברוע שרוצה
להיעלם, רוצה לצעוק ולהוציא הכל... רוצה לעזוב הכל וללכת...
ללכת רחוק, ולא לחזור בזמן הקרוב - לא לחזור עד שאני אמצא את
האושר והצחוק מחדש!

2.3.05