כתב היד שהופיע בהמשך העמוד היה חלש ורפה יותר מהכתב בכותרת
הגדולה:
"כל חיי אני כותב לקהל מסוים, למעט בספר הזה.
כאן, את קורות חיי אני כותב לעצמי, זאת למעט העמוד הזה, אותו
אני מקדיש לך, חבר יקר, האיש הקורא.
לו היית מקשיב לעצתו של זקן בא בימים, היית כבר עכשיו שם פעמיך
לחנות כלי הכתיבה הקרובה וקונה יומן. זו עצתי היחידה.
כאן, ביומן, כאשר אני מעלעל בו עכשיו, אני חווה את חיי מחדש.
מתבגר, מתפתח, בוכה וצוחק.
זכרון הילדות מתעורר בי כמו חלום ישן ומתוק.
אפילו את האהבה הראשונה חוויתי, כאן, פעם שנייה, תודות ליומן
זה.
לכן עצתי היא קנה יומן, עצור לרגע ממרדפי היום-יום הסוערים.
בנה לעצמך מפעל חיים לאורך שנים.
על שני דברים אני מצטער בחיי, וכאן אסיים את דבריי.
הראשון, שלא הצלחתי לפרסם אף לא אחת מיצרותיי לאורך השנים.
עובדה זו מנחילה בלבי הרגשת חרטה עמוקה וכבדה.
השני, שלא השארתי יותר מעמוד לכתיבת יומי האחרון. תודה על
ההקשבה"
לסיום, הוא חתם מחוץ לשוליים התחתונים של העמוד: "סופר לא
נודע."
העמוד הבא היה כתוב בכתב מעט שונה.
למרות שהכרתי את הכתב, היה לי קשה לפענח אותו.
הכתב נקרא כתב "דפוס", בו היו משתמשים באותם ימים להדפסות של
עותקים רבים מאותה יצירה. הכתב שהכרתי נקרא "כתב יד", הוא דומה
למדי לעברית שאנו כותבים ממש בימים אלה, עם שינויים דקדוקיים
מעטים.
מיד רצתי למקורות, לנסות לברר את פשר כתב ה"דפוס", בתקווה
ללמוד אותו. קשה לי להסביר איזו תחושת רווחה שררה בי כאשר
גיליתי שההבדל בין "כתב היד" ל"דפוס" היה הבדל בסך הכל של
סימנים - אשר הצביעו, למזלי הרב, על אותו מסומן.
וכך, עם הרשימה של כל האותיות העבריות בכתב הדפוס, ניגשתי
לעמוד השני. |