אז מה?
אני רואה שלא כתבת עליי שום דבר.
זה לא שציפיתי שיהיה כתוב עליי שיר אהבה או משהו,
אבל איזו מילה או שתיים,
איזה חצי חרוז,
משהו?
אני מבינה ששכחת אותי,
אני מבינה שאני כבר לא נמצאת על סדר היום שלך,
אבל אין עליי מילה אחת טובה במחשבות שלך?
תבין, זה לא שציפיתי פה למצוא נחמה,
אבל אפילו איזה קללה עסיסית יכולה הייתה להעלות חיוך על
שפתיי.
אז זהו, אתה לא חושב עליי בכלל?
אתה שוכח את כל מה שעשיתי בשבילך?
כל מה שנתתי מעצמי, כל ההשקעה?
אז אני לא מצפה שתבכה עליי ועל זכרוני כל היום,
אבל פאקינג מטאפורה בסיפור שלך, אפשר לקבל?
האמת שאני סתם מתקיפה אותך,
אולי בעצם כן כתבת עליי ולא ראיתי את זה,
סה"כ סתם דפדפתי בין הדפים הוירטואליים וחיפשתי את שמי.
אז תגיד לי, אולי כן כתוב?
אני מבינה מהשתיקה שלך שבאמת לא כתוב עליי כלום.
שבאמת נשכחתי לך מהזיכרון.
אני מבינה מהדמעות שלא זולגות לך מהעיניים שאתה לא מתחרט.
אני מבינה מזה שאתה לא מוחה את דמעותיי שאתה כבר לא אוהב
אותי.
אבל תבטיח לי,
תבטיח לי שתכתוב עליי משהו,
אפילו בלי אהבה,
אפילו בלי זכרון...
רק משהו,
כדי שאני אדע שאני עדיין חיה,
בתוך השיכחה שלך. |