לקחתי עט ויצאתי לצייד.
המילים חומקות ממני בעננים ערפיליים- כחלחלים.
סרטים מתערבבים במערבולות אוויר קטנות,
חצאי הברות קופצות בקבקבים הולנדיים.
צבעים כתמים מולי מערבלים את חושיי.
אין לי בסיס, רק נוצות שעפות מסביב-
מדגדגות את קצוות מוחי לשעשוע אחד אחרון,
נושרות כמצע סופג על ליבי הזקן,
זקן מידי לכל זה.
פרקי רגשותיי כואבים
גידי אהבותיי מודלקים
שרירי תשוקותיי רפויים ופגומים,
עצמות האני מתפוררות לאיטן בתוכי.
אין בי בסיס.
אין לי בסיס.
מקומי תלוי על חוט מתנועע ברוח,
על רקמה רכה מועטה שנותרה מחוברת ביני לבין גופי- העולם.

רוצה לנתק את החוט.
רוצה לגזור בבשר המת,
בחיבור הנוקשה מקור.

אין טעם להמשיך להיאבק על חיבור עקר.

רוצה לעזוב ולהתערפל ברוח צבעונית כנוצה נושרת.
ליצור יופי- פעם אחת יחידה,
ראשונה.
אחרונה.


25/5/01