מלפני עשור - עוד שהיינו ילדים
ולחשוב שהכל היה יכול להימנע,
אם באותה שניה, חפונה סכנה,
לא הייתי טובעת באהבת הנדודים.
בידי השמאלית מכתב,
בדיו מרוחה וכתמי צער
נכתב ברוחות הסתיו,
בכתב,
לא קריא.
והנה שוב, אני עומדת על מפתן השער,
פניי למזרח,
ללא כתובת, ללא מפלט,
ואין מנוס מהגורל,
מאין יבוא עזרי?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|