שמים אדומים ובית באפור
גדר שמפרידה בין הלבן אל השחור
עד שעה אחת, עוד כמה דקות
מביט אל השמים וסופר את השניות.

השמים כחולים והעננים כבר לבנים
האור ממול בחממות כבה עם בוא השחר
מצמיד עיניים למשקפת ומתפתל אל הגלים
שפותחים פה גדול ומעבירים בי ליחשושים.

נושם אוויר אביך
ומחזיר את המעיך
עוד חרדון שמנמן
בלי שמץ של ברירה יזוז בבהלה.

נמרח על הספה, רגלים לרווחה
לא זקוק לרחמים, רק לטיפה של הבנה
יושב וחושב, ממגלר ומהרהר
מתי, עד מתי, השואה כאן תיגמר?