שיר שכתבתי בכיתה ו' אולי... מצאתי במגירה, הנה התחלת "דרכי"
בכתיבה, נחמד יחסית לגיל לפי דעתי...

מוזר איך אני תמיד מוצאת את עצמי במצב דומה,
לא יעזור לי מה אני אעשה או אנסה,
תמיד אותה טעות, תמיד אותה השטות,
תמיד אותו דבר, שאני אעשה גם מחר.

אני מנסה לצאת מן הבועה,
שהייתי בה אתמול בלילה,
כשחלמתי על שנינו יחד, מלוכדים,
אנחנו אותו הדבר, שנינו אבודים.

חיוך מזוייף, צחוק מאוס,
מסתובבת, משתוללת, בוכה בפנים,
כלום לא יוצא ממני, הכל נעול חזק בפנים,
זה כל כך כואב כשאנחנו כל כך שונים.