סצנה 1

תפאורה:
כביש ראשי

שחקנים:

מאי- נערה גבוה, חיוורת מעט, חייכנית, שיער נפוח חום, עיניים
שחורות, לבוש מסוגנן, עגילים באוזניים וקעקוע בכתף של סוס,
חולצות חשופות מעט שמבליטות את הקעקוע, בת 14 נראית כבת 17
בערך.
שי- נער בן 17, נראה טוב, עיניים חומות, שיער חום, גבוה מעט,
לבוש פשוט וקולע, ג'ינס.
לידור- נערה שנראית בת 18 אך בעצם היא בת 15, לבושה בטוב טעם,
חייכנית, שיער פזור- חום, עיניים חומות, ילדה יפה, אוהבת את
טל, עגילים (טבור, נזם באף, עגילים באוזניים).
טל- ילד בן 17, נראה מצוין, לבוש בטוב טעם, חייכן, אוהב את
לידור, שיער בלונדיני, עיניים כחולות, מזכיר מפורסם כלשהו,
עגיל בגבה.

תוכן:

(לידור וטל מחובקים, הולכים לצד הדרך מאחוריהם מאי ושי מחייכים
זה לזה ומחזיקים ידיים, מאי דורכת על הרגל של שי ומבקשת סליחה
מספר פעמים והוא עונה לה): נודניקית... שתקי (שניהם צוחקים).
שי (צועק): טל, בוא, יש לי מחר עוד עבודה להגיע אליה... ועוד
רבע שעה כבר אין מוניות שירות!
לידור (צועקת): עוד שנייה, אל תהיה רע שי...
(לידור וטל מתנשקים, שי מסתכל על מאי ושניהם צוחקים עליהם, על
פניה של מאי ניכרת הקנאה העזה.)
טל (לוחש ללידור): אני אבוא מאמי, אל תדאגי... אני כבר
מתגעגע...
(טל ולידור מצחקקים ומתחבקים ומתנשקים שנית, שי ומאי מביטים
בהם, שי בחוסר סבלנות.)
שי (לטל): יאלה גבר... אני חוצה את הכביש... (פונה למאי) את
באה נשמה?
מאי (שבוייה בקסמו מפילה מבט אל הרצפה ועונה בלחישה): בטח...
טל (לשי): חכה אח שלי, אני בא! (ללידור בלחישה) אני אוהב
אותך... (לידור וטל מחובקים והיא מגניבה לו נשיקה)
שי (למאי): זהירות נשמה, אל תדרסי לי!
מאי (לשי): אל תדאג חמוד, אני נזהרת...
(עוברים את הכביש, טל מאחוריהם בריצה ולידור מחכה מעברו השני
של הכביש)
מאי (צועקת ללידור): את לא באה?
לידור (צועקת למאי): אני מחכה לך...
(מאי ושי נפרדים ונותנים נשיקה על הלחי ומחבקים מספר שניות)
מאי (לשי בלחישה): לילה טוב יפה שלי
שי (למאי): גם לך מתוקה...
(מאי מסתובבת ללכת וכך גם שי וטל שלפתע היא עוצרת במקום)
מאי: שי...
(שי מסתובב לראות אותה ושואל): כן, חמודה?
מאי: תביא חיוך...
(שי מחייך וצוחק וצועק לה): לילה טוב יפיפייה.
(מאי מסתכלת לצדדים, אין מעבר חצייה במקום, היא מנסה את מזלה
ועוברת את הכביש הראשון, היא מנופפת לשלום לטל ולשי כשהיא
בטעות מבלי לשים לב חוצה את הכביש השני, מבט אחד הצידה, שוט על
מכונית והכל קורה לאט, מבט אל שי ואל טל שהם מסתכלים על מאי)
צעקה ממקום כלשהו: לאאאאאאא (הצעקה נמתחת ונמתחת אט-אט)
(מבט שני אל לידור, עומדת על הקצה וצועקת): מאיייי, זהירות!
(מאי לא מספיקה לזוז, והמכונית דורסת אותה){את התמונות רואים
רק ממבט לצד ולא מראשה של מאי, המסך שחור ובכתוביות לבנות
שנכתבות עליו נאמר "כעבור חודש"}.

סצנה 2

תפאורה:
בית חולים, מחלקה לבנה, מספר מיטות כולן מכוסות בוילונות,
אחיות יוצאות ונכנסות.

שחקנים:
מאי- (ראה בסצנה 1)
תום- גבר בן 50, לא מקריח, לבוש בגדי עבודה, עייף במקצת.
מעיין- אישה בת 40, נאה, מלאה מעט, לבושה סמרטוטים, נועלת נעלי
ספורט.
שי- (ראה בסצנה 1)
דוקטור- לבוש חלוק לבן, על צווארו הסטטוסקופ, בת 40 בערך,
מקריח.

תוכן:

(מאי שוכבת על גבה על מיטה בבית החולים, לבושה בחלוק לבן ארוך,
מחוברת לצינורות ומערכות הנשמה, לצידה עומד מכשיר  AKG שמרעיש
מעט. שי יושב לידה, מביט בעיניה העצומות בשקט, מדי פעם עוצם
עיניו כאלו להתפלל לאלוהים שתחלים. מעיין ותום גוהרים מעליה,
שאולי תתעורר, ותראה את הסימן הקטן ביותר לכך שהיא איתנו.)
מעיין (קמה ולוחשת בהתאם לאווירה השקטה): אני יוצאת להביא לי
כוס מים. (תום מזדרז לצאת אחריה, הדלת נסגרת אחריהם, שי ומאי
נשארים לבד)
שי (בלחישה): אלוהים, תעזור למאי שלי, תן לה לחיות... אפילו אם
תשכח אותי ותלך עם אחר... (שי עוצם עיניו ומרים את רגליו לכיסא
בעודו מחבק אותן וכשהוא פוקח אותן הוא רואה את מאי מזיזה את
ראשה מעט כאלו לאות שלילה ונשכבת על הצד כשידה מתחת לראשה)
שי (המום יוצא מהדלת וצועק): דוקטור!!!
(כעבור מספר שניות מגיע הדוקטור לחדר בריצה ושואל): מה קרה?
שי (המום עדיין מגמגם): היא... היא... היא... היא זזה! היא
הת.. התהפכה! תראה!
(הדוקטור ממהר לעבר מיטתה של מאי ושואל אותה): מאי? התעוררי,
מאי.... את שומעת אותי ילדה?
(מאי פקחה עיניה והנהנה לעברו, באותו הרגע חזרו מעיין ותום,
מעיין הנרגשת הפילה את כוס המים מידה ומיהרה לעבר מיטתה של מאי
ואמרה בהתרגשות): מאיוש, מאי? יפיפה שלי? את חיה! את נושמת! את
שומעת אותי?
הדוקטור (למאי): מאי, את בסדר?
מאי (עונה בלחישה): מי זו מאי? ומי אני?
פאוזה
הדוקטור (למאי): את היא מאי, מאי לוי, אינך זוכרת?
מאי: לא... מי אלו מסביב למיטה שלי? ואיפה אני?
מעיין: מאי, את לא זוכרת אותנו? אני אמא שלך...
מאי: אמא שלי? (חושבת בפנים מקומטים) אני לא זוכרת...
מעיין: אני אמא שלך, מאי, וזהו אביך (מצביעה לעבר תום).
מאי: ואיך קוראים לכם?
מעיין: אני מעיין, ולאביך קוראים תום...
מאי: וזה אח שלי? (מצביעה לכיוון שי)
שי: את לא זוכרת, מאי?
פאוזה
מאי (בלחישה יבשה): לא...
שי: אני לא מהמשפחה שלך, מאי אבל אני הבנאדם שאוהב אותך הכי
בעולם... מאז התאונה חודש אני...
מאי: תאונה?
הדוקטור: מאי, עברת תאונה קשה, תאונת פגע וברח, היית צמח
כחודש, אלו הורייך, וזהו חברך... את לא זוכרת?
מאי (בלחישה): לא... הדבר היחידי שאני זוכרת...
(כולם מביטים עליה בעניין רב)
מאי: 170533... מסביב היה צהוב... זה היה עשוי מתכת כלשהי.
שי: את לא זוכרת כלום יותר?
מאי: לא... דוקטור... מה קרה לי? למה אני לא זוכרת כלום?
הדוקטור (בתקווה לא משכנעת): את עוד תזכרי...
שי: את זוכרת את לידור? את טל? מישהו מהם?
מאי: לידור... היא האחרונה שראיתי לפני המתכת הצהובה...
שי: מתכת צהובה?
מאי: כן, אני זוכרת את זה... {בעודה מספרת רואים את המקרה
מהעיניים שלה} נופפתי לשלום ל2 דמויות {שוט על 2 דמויות
רחוקות}... ואז, אז ראיתי נערה {רואים את לידור צועקת בהילוך
איטי} שאני בטוחה ששמה לידור, היא צעקה לי משהו אך לא הבנתי
ואז... אז זה הגיע... המתכת הצהובה {רואים את המספר של האוטו
ואת הקדימה מתקרב לעברה}ואז... אז היה חושך.
פאוזה
שי (בלחש): אותי ראית, אותי ואת טל... יפה שלי, את זוכרת!
מאי: אני לא זוכרת יותר מזה... אתה ואני חברים?
שי: אני מקווה
מאי: למה?
שי: כי אני אוהב אותך...
מאי: אבל מה יש בי?
שי (מזיל דמעה): יש לך אופי... את נשמה, את מפרגנת, את
אוהבת...
מאי: סליחה...
שי: זה בסדר יפה שלי... אני לא כועס עלייך... זה לא אשמתך...
דוקטור: אם לא אכפת לכם אני רוצה לעשות מספר בדיקות כדי לברר
אם הכל בסדר... (בלחש לעבר ההורים של מאי ולעבר שי) חכו לי
בחוץ.
מאי: דוקטור... אני מפחדת...
המסך הופך שחור

סצנה 3

תפאורה:
מחוץ לחדר בבית החולים, כסאות, מקום נקי, מסדרון, כמה תמונות
על הקיר.

שחקנים:
תום (ראה בסצנה 2)
טל (ראה בסצנה 1)
שי (ראה בסצנה 1)
מעיין (ראה בסצנה 2)
דוקטור (ראה בסצנה 2)
לידור (ראה בסצנה 1)
(ניצבים: אחיות ורופאים)

תוכן:
(שקט במסדרון תום ומעיין יושבים אחד ליד השני, שי יושב לבדו,
ראשו מושפל לרצפה, מאחת הדלתות יוצאים לידור וטל, הם אומרים
שלום לשי.)
לידור (בלחישה כמעט): מה איתה?
שי (נרגש מעט): היא התעוררה...
פאוזה
לידור (בתדהמה): אתה רציני? נו... ואיך היא?
שי (בעצב): היא... בסדר.. מבחינה גופנית אבל...
טל (לשי): מה זאת אומרת מבחינה גופנית... משהו לא בסדר?
פאוזה
שי: היא... לא זוכרת כלום... רק אותך, לידור... ו... את המספר
של האוטו ושני דמויות, מטושטשות שעושות לה שלום... היא...
(מזיל דמעה) היא לא זוכרת כלום...
טל (מרגיע אותו): אתה רציני? ואו... היא זוכרת רק את
התאונה...
שי: היא לא הבינה... היא לא ידעה מי אני... היא חשבה... שאני
אח שלה, אמרתי לה שאנחנו חברים...
לידור (בכעס): שי... אתה לא יכול להפיל עליה כאלה פצצות רק
שהיא מתעוררת... מה היא אמרה?
שי: היא שאלה למה...
פאוזה
לידור: למה מה?
שי: למה אנחנו חברים.
טל: מה זאת אומרת?
שי: אני חושב שהיא התכוונה ללמה אני אוהב אותה...
לידור: נו... מה אמרת לה?
שי: שאני אוהב אותה בגלל האופי שלה, שהיא מפרגנת, ואוהבת
ואז...
טל: אז, מה?
שי: אז היא קטעה אותי וביקשה סליחה...
לידור: סליחה על מה?
שי: לא יודע... אמרתי שזה לא אשמתה מה שקרה לה... מזל שהאופי
שלה לא השתנה...
טל: לא השתנה? היא לא זוכרת אותך...
לידור: הוא צודק היא הייתה מטורפת עלייך... כל היום אמרה לי
שהיא רוצה שיהיה משהו ביניכם, שהיא אוהבת אותך...
שי: ככה היא אמרה?
לידור: כן... ככה היא אמרה ועכשיו מה? היא לא מזהה אותך
אפילו...
שי: היא תמיד מבקשת סליחה... אני כל כך אוהב אותה...
פאוזה
(הדוקטור יוצא מהדלת של החדר של מאי, ההורים שלה קמים)
דוקטור: יופי, כולכם פה... תראו אני יודע שזה...
לידור: היא שכחה הכל?
דוקטור: אני לא יודע... יכול להיות שהזיכרון יחזור אליה...
בינתיים לכו אליה, אבל לא כולם ביחד... שההורים יכנסו קודם...
נסו להזכיר לה מאיפה היא ופרטים על חייה... אולי זה יעזור, אני
מקווה.
טל: מה זאת אומרת מקווה? אתה לא יודע בוודאות?
דוקטור: לא... אני מצטער
פאוזה
(ההורים של מאי נכנסים ובדרך הם ממלמלים לדוקטור): תודה
רבה...
(הדוקטור הולך לכיוון היציאה ממנו שי ולידור נכנסו)
טל: בוא אני אקנה לך משהו לשתות שי.... אתה לא נראה טוב...
שי: תודה גבר.
(שלושתם הולכים לקנות משהו לשתות)

סצנה 4

תפאורה:
ראה בסצנה 2

שחקנים:
תום
טל
שי
מעיין
לידור
מאי

תוכן:
(מעיין ותום בחדר, מדברים עם מאי כשטל, שי ולידור נכנסים לחדר
ובידם פחיות משקה. טל ולידור מתיישבים ותום ומעיין קמים)
מעיין (למאי): אנחנו נלך, מאי שלי... נשאיר אותך עם החברים שלך
(תום ומעיין קמים ויוצאים מהחדר, הדלת נסגרת)
פאוזה
לידור (מחבקת את מאי): התגעגעתי כל כך... את בסדר?
מאי: את לידור, נכון?
לידור: כן... את זוכרת אותי?
מאי: רק איך את נראית
לידור: את לא זוכרת... את כל הכיף שעשינו ביחד?
מאי: אני אזכר...  (היא מבטיחה) אני אנסה
טל: מאיוש... את בסדר?
מאי:  אתה טל נכון? סיפרו לי שאתה ולידור באתם כל יום לבית
חולים... תודה
טל: בשבילך הכל
שי: ועוד יותר מאי-מי...
לידור: מאי... את לא זוכרת איך בערב של התאונה הלכנו
להסתובב... את הלכת עם שי וישבתם על החוף בנהריה... את לא
זוכרת?
שי: נכון... ולידור וטל ישבו על הספסל מאחורינו, אנחנו שקענו
בשיחה... את זוכרת על מה השיחה הייתה?
מאי (בלחש): לא...
שקט
טל: לא נורא... את תצאי מזה את תראי...
מאי: ככה כולם אומרים...
טל (בחיוך): העיקר שאת חיה... ובריאה
מאי: בריאה? לא ממש אני לא זוכרת מי זה ההורים שלי... (מתחילה
לבכות)
לידור (מחבקת אותה): דיי, שש אל תבכי מאיוש... אנחנו נעזור
לך...
שי: מאי... את שוברת לי את הלב... תפסיקי לבכות מאמי
מאי (מתוך בכי): אבל זה כל כך קשה...
(לידור עוזבת אותה ושי מחבק אותה ולא עוזב... טל מסמן ללידור
שיצאו)
לידור: מאי אנחנו נצא קצת... זה בסדר?
(מאי מהנהנת מתוך בכי, לידור וטל יוצאים, הדלת נסגרת, שקט
שמופר רק ע"י המכונות וע"י הבכי של מאי, לפתע שי קם)
שי (בעצב): מאי, יפה שלי, עולם שלי... את לא מתארת לעצמך כמה
אני אוהב אותך... אני לא אוכל להכריח אותך להיות חברה שלי...
זה לא יהיה פייר מצדי... ננסה שוב, נפתח דף חדש...
מאי: בסדר, רק שי... תן חיוך...
(שי מחייך אליה באהבה ופתאום יורד האסימון)
שי (נדהם): אז את זוכרת!
מאי: מה אני זוכרת?
שי: זה המשפט האחרון שאמרת לי לפני התאונה
מאי: אולי סתם צירוף מקרים?
שי (באכזבה): יכול להיות...
מאי (בתקווה): נפתח דף חדש?
שי: בשבילך מאמי... הכל...
(שי ומאי מתחבקים)

סצנה 5

מופיע שלט שעליו כתוב: בעזרת הזיכרון היחידי של מאי של תווית
הרישוי של האוטו נעצר הנהג והושלך לכלא ל3 שנות מאסר, טל
ולידור נשארו חברים אך שי ומאי נפרדו בגלל ששניהם הסכימו
שבמחשבה שניה הם לא מתאימים והם כרגע ידידים רחוקים.

הכתוביות רצות... על גבי מצגת תמונות מהסט ופאשלות אם יש...