נעולה מאחורי דלתיים פתוחות
בחוץ הכל מואר ועיני כה חשוכות
הכל לוחץ, את האוויר רוצה שוב ללגום
חיי הם סינרגיה של שחור ואדום
וכרגיל, לוקחת את הכל קשה מאחרים
מתייחסת ברצינות ומוותרת על דברים
הזמן נוזל בין האצבעות ורק אני מתרגשת
מסדרת מהר ובייאוש מתחמשת
ובחלק השני המצב גם לא מושלם
למרות שנחמד להיות לבד בעולם
אולי הכל נובע מכל החוסרים שבתוכי
אין שמץ של החלטיות או הבנה במוחי
לפעמים עם פיסוק, לפעמים מודרני יותר
מה שבטוח, לעולם לא יהיה אחד שיישאר
וכל אחד רוצה להיות הגיבור בסיפור
מבחינתי הוא יכול עכשיו לעבור עיקור
לפחות אני בטוחה שממני לא יקבל ביקור
מקבלת מאוד יפה את תחושת הניכור
לפעמים עם פיסוק, לפעמים מודרני יותר
מה שבטוח, לעולם לא יהיה אחד שיישאר |