אני חברה שלו. אבל לא מתוך רצון. זה לא שיש לי משהו נגדו, ממש
לא, הוא אחלה, הוא מתקשר ועוזר לתקשר, הוא מעניין וכיפי, אבל
הכל עם גבולות, כי להיות החברה הכי טובה שלו זה קצת מוגזם
מבחינתי.
אז אני החברה הכי טובה שלו מחוסר ברירה בעצם? כי אין לי מישהו
אחר? כנראה. ובעצם מצד שני, הוא אחלה של חבר. הוא לא כמו
האחרים שלפעמים פשוט בא לי לזרוק עליהם כסא או משהו. הוא לא
מצליח לעצבן אותי. אבל בעצם לפעמים הוא כן משעמם, אבל זה רק
אחרי שאנחנו מבלים יותר מדי זמן ביחד. אנחנו מבלים יותר מדי
זמן ביחד כי אין לי משהו אחר לעשות חוץ מלבלות את הזמן שלי
איתו. אנחנו מבלים יחד ימים שלמים, אני מדברת והוא שותק. אבל
זו שתיקה של חכמה, הוא חכם החבר שלי. הוא לא חבר רגיל, הוא קצת
לא אנושי החבר שלי.
הוא החבר שלי, המחשב שלי.