בחורה תמירה כמו עץ הדקל
הייתה ביתו הבכירה של הקצב.
מר ויליאם הנכבד (הזכור ממקודם)
החליט כי זוהי אהבת חייו.
חיש מהר פצח במחול חיזורים
והרעיף אהבה על איליין - כך אומרים
אך איליין המסכנה לא ידעה את נפשה
מכיוון שנדרה
כי לא תתחתן ותהיה לאישה.
אמנם נדר ישן היה הנדר
אך נדר לא מפרים
וכך מצא עצמו ויליאם שלנו
בודד, עצוב ושברירי.
לא להרבה זמן נעצב ויליאם
כי מיד בסאלי הבחין.
ואמר לעצמו בבטחון ובאומץ -
אפשר לנסות ניסיון שני.
אז גם אחר סאלי חיזר ויליאם רבות
אף יותר מאיליין אחותה הבכורה.
אך כמה הצטער ובכה מרות
כי סאלי אהובתו חלתה.
מחלתה רק החמירה יותר ויותר
ותרופה לא נמצאה לה עדיין.
טובי הרופאים ניסו את כוחם
אך החלמה ומזור - אין.
רק לאחר ביקורו של רופא המלך
נמצאה התרופה - כנראה
בהמלצתו עברה לאזור חמים יותר
אך את ויליאם יותר לא תראה.
לאחר שיצא מהמרה השחורה
נזכר ויליאם שישנה עוד בחורה.
"יפה ועדינה היא הבת השלישית
והיא תהיה אשתי" כך החליט.
חיזר וחיזר ויליאם
מיום ועד ליל
עד שלפעמים חשבוהו לשועל מיילל.
קטי הקטנה - בחורה מעשית
אמרה לעצמה "מה רע בשלישית?"
אחרי מחזר הוא כמו באחרת -
אוכל להיות לו אישה לתפארת!
ובעוד היא יושבת בגן וחושבת
התגנב לו ויליאם אליה בשקט
ולחש על אוזנה ליחשושי אהבים
כיאה לזוג צעירים אוהבים.
וכך, הימים עברו והפכו לשבועות
והזוג התחתן, לקול תרועות.
"סוף סוף אני נשוי!"
אמר לעצמו ויליאם המאושר
אך לא ידע
מה מצפה לו מחר.
יום לאחר החופה השמחה
נפרדו בני הזוג מבני המשפחה,
ויצאו לדרכם - אל ירח הדבש
אל מקום עם כבשים, שדות וקש.
את ימיהם בילו ויליאם וקטי
בנעימים
ואת לילותיהם - באוהל, בין צמחים ופרחים.
כך עבר עליהם רובו של הזמן,
עד שלילה אחד
כמה איום
הגיע אריה נורא למקום
וטרף את קטי הקטנה והמסכנה
שרק יצאה מהאובל
להביא קצת גבינה.
ויליאם שמע צעקה עמומה
ויצא מהאוהל לבדוק על שום מה
אך הוא לא הספיק לבדוק שום דבר
כי גם אותו טרף
האריה האכזר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.