הַמַּעֲלִית עִם הָעֲגָלָה מֵהַסּוּפֶּר
הוֹרִידָה אוֹתִי לְמִינוּס שָׁלוֹשׁ
הַחַנְיוֹן הָיָה נָטוּשׁ וְעָצוּב
אוֹר הַפְלוֹרוֹסֵנְט זָלַג עַל קִירוֹת-בֵּטוֹן חִוְּרִים
נִמְזַגְתִּי אֶל הַחִוָּרוֹן-הָאָפֹר
הֶעֱמַסְתִּי אֶת הַמִּצְרָכִים לְתָא-הַמִּטְעָן
מַשֶּׁהוּ בַּמַּנְגָּנוֹן הֵחֵל לְהַשְׁמִיעַ רְעָשִׁים
הֵם נִשְׁמְעוּ לִי חִוְּרִים וַאֲפֹרִים
לֹא הֵבַנְתִּי מָה הֵם אוֹמְרִים
צָעַקְתִּי עֲלֵיהֶם מַשֶּׁהוּ בִּפְרָאוּת
יֵשׁ פֹּה מִישֶׁהוּ?
רַק הַהֵד מֵהַקִּירוֹת עָנָה לִי
הַמְּכוֹנִית הֵחֵלָּה לְהִתְיַפֵּחַ מְעַט
וְאַחַר כָּךְ לְהִשְׁתַּעֵל
לִטַּפְתִּי אוֹתָהּ קְצָת שֶׁתֵּרָגַע
הִתְקַשַּׁרְתִּי בַּסֵּלוּלָארִי
אֲבָל לֹא הָיְתָה שׁוּם קְלִיטָה
הִדְלַקְתִּי אֶת הָרַדְיוֹ
שָׁמַעְתִּי רַק חֲרִיקוֹת
אָסוּר לִי לְהִשָּׁאֵר כָּאן
מְנֻתָּק מֵהָרֶשֶׁת.

                       דן ספרי
                                        ©