קמתי עם כאב באוזן שמאל.
זה הרגיש כאילו יש לי בפנים משהו. לא ייחסתי לאותו כאב חשיבות
רבה מדי, כיוון שזה שכיח יחסית. קורה לי לא מעט שאני קם עם כאב
כזה או אחר באוזן. אני מאשים את הכרית. כאשר אני שוכב שעות
רבות עם הראש מוטה על צדו, נוצר ואקום בין האוזן לכרית. הכאב
הזה עובר בדרך כלל תוך מספר דקות.
הלכתי להשתין.
כאב האוזן לא פסק. הוא אף התגבר.
עדיין לא התרשמתי. הורדתי את המים וחזרתי לחדר השינה.
לקחתי אריזה של קיסמי אוזניים. הוצאתי אחד.
אולי זה בסך הכל סממן שרומז לי שלא ניקיתי את האוזניים תקופה
ארוכה.
יצא החרא הצהוב הרגיל. לא יותר מדי.
ניקיתי את שתי האוזניים בזו אחר זו. הכאב לא הפסיק.
עכשיו כבר התחלתי לחשוש.
ואקום מהכרית היה אמור להתפוגג כבר.
חרא צהוב הוצאתי. לא באגרסיביות רבה מדי.
אולי חצ'קון? היה לי פעם חצ'קון שגדל ממש בתוך האוזן. אבל זה
היה כאב שונה.
דלקת אוזניים? ייתכן.
החלטתי לחכות עוד כמה שעות, ואם זה לא יעבור מעצמו - לגשת
לקופת חולים.

אי אפשר לומר שהמשכתי בשגרת יומי, וזאת בגלל שאין לי שגרת יום.
אני עושה ככל העולה על רוחי בכל רגע נתון.
עלה על רוחי להכין חביתה. הכנתי.
עלה על רוחי לקרוא קצת בספר. קראתי.
ברקע היה הכאב באוזן. הייתי מודע לו כל הזמן, אך הוא לא הטריד
אותי ממש.


עלה על רוחי לשכב במיטה, לנמנם קצת.
נרדמתי.
הייתי אצל הרופא המשוגע. חלוק לבן, סטטוסקופ תלוי על הצוואר.
שיגעון בעיניים.
"יש לך דלקת תוך-אוזנית," אמר לי.
"מה עושים דוקטור?"
"צריך לטפל מייד."
שמעתי רוכסן נפתח.
"אל תזוז," הורה הרופא.
הרגשתי שהוא מצמיד את הזין שלו לאוזן שלי. לא זזתי.
"זה כבר מגיע, המתן."
הוא חיכך את איברו סביב האוזן. עבר על כל המסילות שם, ואז
התעכב ליד החור הגדול.
"כן," אמר.
זרם של שתן חם פרץ מהזין שלו הישר לתוך הבפנים של האוזן שלי.
הכל נזל על פני וטפטף לי מהסנטר, במורד הצוואר, על החולצה.
זה קצת צרב.
הרופא סיים להשתין עלי, והכניס את הבולבול בחזרה למכנסיים. הוא
ניגש לפינת החדר והביא לי משם נייר סופג. ניגבתי את עצמי
וקמתי.
קמתי.

בלילות החלומות שלי לא מגיעים לרמה כזו של מוזרות. אבל כשאני
מנמנם בצהרים הם מגיעים תמיד.

עלה על רוחי ללכת לרופא.