[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ליידי בלוז
/
רולטה דמונית

ברגע שהנתונים החלו לזרום, זינק סמאל ממקומו, וזעק במלא גרון,
"יש!" ואחר כך עוד פעם, "נהדר".
לילית, שנמנמה לידו, נרעדה, "מה אתה צועק, מה קרה?"
"תראי, תראי, אני עומד לנצח."
לילית העיפה מבט על המסך המרושת כתמים אדומים ענקים ומנוקד פה
ושם בכתם כחלחל זעיר.  היא התקרבה, לועסת לשון כבושה. "מה
זה?"
"אה, עכשיו את מתעניינת. תראי, חכי, ניכנס לתצפית, חכי." סמאל
לחץ על כמה כפתורים, משך כמה מתגים והמחזה שנתגלה על מסך ענק
לאורך כל הקיר היה מרהיב.

"תראי," צווח בהתרגשות, "ראי, הם הורגים אחד את השני, איזה
יופי. תראי, תראי," הוא הניח אצבעו הארוכה על המסך כאילו כדי
לדחוף את האיש קדימה. "תראי, הוא מעלה באש את מרכז הקניות
הגדול בעולם, ותראי, תראי אותם שם בפינה השמאלית, הוא אונס
אותה והיא צווחת. איזה יופי. תביאי לי גלון בירה, דיר. קרה אבל
בלי קצף."
לילית מיהרה למלא רצונו. כך התנהג במאה הקודמת, בתקופת המלחמות
הגדולות. ואחר כך כשהחלו מעשי הטרור העולמי. הפריחה חזרה
ללחייו, אפילו הסקס השתפר. אבל עכשיו, עם הכתמים האדומים והכל,
אין ספק, הלילה תחגוג עד כלות החושים.

סמאל המשיך לצרוח ולהתרגש עד שעייפות קלה החלה להשתלט עליו. מה
יש? גם לרעים מותר לנוח לפעמים וסמאל שהיה אבי אבות הרוע היה
זכאי לכל שניית מנוחה. האמת חייבת להיאמר, הרוע נדף עתה מכל תא
ותא בגופו השרירי, והקארמה סביבו האירה באור סגול פלורוסנטי
מעורר בחילה ומסחרר. מעטים היצורים שהיו יכולים לשהות במחיצתו
מבלי להקיא או להתעלף. לילית הייתה בין הבודדות שריחו עורר בה
התרגשות מינית עזה. כל שרצתה היה לחוש בדוקרנים המחודדים
חודרים לתוכה בכל הנקבים האפשריים, רצוי בו זמנית.

אבל לילית פחדה מסמאל. ולכן רק ברגע שראשו נשמט אלכסונית,
הפשילה חצאיתה, חשפה עגבות לבנות והחלה מתחככת עם ירכו, כשהיא
מזמזמת ניגון ארכאי. סמאל שהיה תשוש מהצעקות וההתלהבות, חש
בהתרגשותה, הריח את נקבוביותיה אך היה עייף מכדי להגיב, שלח
זרוע איטית ומעך את פטמותיה, אחר טבל את אצבעו המחודדת בשארית
היין ותקע אותה במבוא חמה שבין ירכיה, סובב אותה ימינה ושמאלה
קדימה וארוכה ושלף בתרועת ניצחון. לשאר תצטרכי לחכות, לחש
בתענוג עילאי, הסתובב לצידו השני ונרדם כשעל פניו חיוך דבילי.

כשהתעורר חיכתה למראשותיו ארוחה שכמותה נגס רק באירועים יוצאי
דופן. אין ספק, לילית למדה להסתפק במה שיש, חשב בהנאה, ומיהר
לגשת למסך לכלכל צעדיו הבאים ולספור את השניות עד  הגשמת חלומו
של הרס כדור הארץ על יושביו.

מה שראה לא מצא כל כך חן בעיניו. אמנם הכתמים האדומים המשיכו
להתפשט לכל עבר, סוחפים את אסיה כמעט מחוף עד חוף. באפריקה
המצב החמיר, ומאז התבונן במסך קיים רק כתם אדום אחד גדול.

אבל אז ראה את הלכלוך על קליפורניה.
"לילושקה, תראי מה קורה פה, יש כאן כתם כחול, תני לי לבדוק...
אין לי מושג, תראי מה זה."
"איזה עיני חתול יש לך, אני לא רואה כלום."
"הנה כאן בקליפורניה, לכלוך כחול. בואי נתקרב."
אשמדאי לחץ על כמה כפתורים, קילל וכעס ודפק, פניו האדימו,
לבסוף הצליח.

"מה זה?" דמו הקר רותח בעורקים הצרים, מאדים את פניו ופולט עשן
מאוזניו ונחיריו. "איזה מטומטם," גמגם. "תראי את הילד הזה,
אולי בן 10, מטפס על העץ להציל חתול שחור. תעזוב את החתול,"
צווח אל עבר המסך, "לא סיפרו לך שהם יצורי שטן? תראי, הוא עומד
ליפול, איזה יופי, כן, פול, ילד, פול. מה זה? הוא הציל את
החתול אבל איבד שיווי משקל ונפל. אולי הוא מת לי, לילית,
לוקחים אותו לבית חולים. אולי לי ואבוי לי."
"לא נורא," ניסתה לילית, "זה ממש כלום, סתם לכלוך כחלחל על פני
עולם אדום, זה יעבור להם."
"את לא מבינה כלום, אז לפחות תסתמי. תגידי, את לא ניסית קודם
לעשות משהו, איזה הנקי פנקי, איזה אברקדברה קטן, לא לחצת על
כפתור? לא דיברת עם איש?"

"אני, בחייך ובשם כל הקדושות המעונות על מזבח העינויים, למה
שאעשה לך דבר כזה, אתה מתייחס אלי כל כך יפה. מרביץ לי כשצריך,
מענה אותי כשאני מבקשת, וגם מענג אותי כשאיני רוצה, מה חסר לי
אתך, תגיד, מה?" לילית בלעה את רוקה והסבה ראשה שלא יראה את
הדמעות וגם לא את החיוך.

והכתם הכחול עולה ומתפשט.
סמאלי תפס את ראשו בין שתי ידיו.
"שוב נכשלתי, כבר חשבתי שאצליח הפעם לפוצץ את הכדור שמעצבן
אותי ומאמלל אותי ועושה לי צרבת ורע על הנשמה. הכתם הכחול הזה
רק הולך וגדל. מה עכשיו, רגע, בואי נקשיב לחדשות."
"ואז אפשר יהיה ללכת למיטה?"
"שש."

"כאן כתבנו דן  אמט, קליפורניה.
הנער שנפל אתמול מעץ עליו טיפס כדי להציל חתול שחור, עדיין
מחוסר הכרה, אלפי מתפללים התכנסו סביב בית החולים שבו מאושפז
הילד. נראה שבכל רגע מצטרפים אנשים נוספים לתפילות. בערב יערוך
האפיפיור תפילה בחצר הוותיקן לשלומו של הילד.

רגע, אני שומע חדשות טובות. רגע, כן, הרגע נמסר לי שהילד
התעורר. אני מעביר את השידור לחדרו של הילד."

"כאן וירג'יניה סמארס, וורלד ניוז, מהחדר של הילד מיכאל. הילד
התעורר לפני כמה דקות. רגע, הוא רוצה להגיד לכם משהו: כן,
מיכאל, מה אתה רוצה לספר לעולם?"
"היי, כאן מיכאל, אני רוצה להודות לכם על שהתפללתם בשבילי. אני
אוהב אתכם. את כל הפרחים ששלחתם לי ביקשתי שיביאו לחדרים של
ילדים חולים. אני גם רוצה להודות לכם על התרומות ששלחתם לי.
ביקשתי להעביר את התרומות להצלחת חיות משוטטות ולבתי מחסה
לחיות..."

"את רואה מה קורה? חתול אחד שחור וכל העולם מתהפך. שיט שיט
שיט, עולם כזה מחורבן שילד קטן אחד יכול להפוך אותו על הראש."
"אבל אולי בכל זאת, סמאל? למה אצלך הכול שחור?" ניסתה לילית.
"לא, תשתקי לילית. בחייך, את באמת חושבת לפעמים? אין לי צורך
לחפש את הכחול, עכשיו כל העולם הכחיל, שיתביישו להם. סמרטוטים
שכאלה אם ילד קטן אחד יכול לשנות. חכו חכו, אני אראה להם.
"בוא, סמאלי, תרביץ לי קצת, אנוס אותי, חנוק אותי, אולי תרגיש
יותר טוב."
"אימא'לה, תעזבי, לא בא לי כלום, אני רק רוצה למות."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שמתם לב שלפעמים
יש סלוגנים
שחוזרים על עצמם
בדף האחורי



(מתוסכל שלא
מפרסמים את
הסלוגנים שלו
[למרות שיש
מקום. עובדה שהם
שמים חלק
מהסלוגנים
פעמיים])


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/5/05 1:02
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליידי בלוז

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה