|
אחר כך, אני כמו תמונה
שצולמה במצלמה של רנה מגריט
החלקים מתפרקים ומתחברים
במפתיע - לזמנים אחרים.
ועוד אני מארחת
את הכלובים, המטריות והכסאות
ומשקיפה על עצמי מתוך מסגרות מצוירות
מתבוננת בציורים ממוסגרים וסגורים.
יוצאת משם דרך נוף מצויר בחלון
ומפזרת כפות רגלי התותבות
בין סלעים המאיימים
לשקוע או
לפול.
ורק הליטוש הזה של הנקודות והפרטים
עוזר לפעמים לשמור על
השפיות. |
|
|
אבא אומר שאני
דיסלקט, אני
אומר שלא.
אמא אומרת שיש
לי פוטנציאל לא
מנוצל, אני אומר
שלא.
אחותי אומרת
שאני כושי, אז
מה? אני שואל.
"סתם" היא
זורקת, "לך
לעזאזל." |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.