אף אחד לא ידע מדוע רוני התאבד. אנשים מסביב בהו עם מבט המסרב
להאמין, מתלחשים עם כל מי שעובר לידם, מעלים ספקולציות,
מצקצקים בלשונם, זורקים מבטים רחמניים לאויר.
אף אחד לא הבין למה רוני התאבד. גם אני לא. עמדתי ובהיתי בקבר
הטרי, קולות בכי חלשים מסביבי, זה היה כל כך מוזר. רוני בטח
היה אומר שזו סיטואציה מרתקת, מקבץ כל כך חזק של רגשות
אמיתיים.
שבועיים לפני שחרור, זה כל מה שנשאר לו. זה כל מה שהוא דיבר
עליו. רוני כבר ידע לפני שהתגייס שהוא ירצה ללמוד קולנוע וכבר
לפני שנה הגיש בקשה לאקדמיה לקולנוע בלונדון, אשר החזירה לו
תשובה חיובית לפני חודש. רוני היה באקסטזה והחל לעבור ולארגן
את כל הרשימות שכתב במשך השנים, במחברות, דפים מקומטים ופתקים
מזדמנים, מוודא שלא ישכח שום דבר, כשהוא מגיע ללונדון.
המחנכת שלנו בתיכון החלה לקרוא הספד, והתחילה לדבר על כך שרוני
היה תלמיד מצטיין וצנוע, ועל כך שתמיד דאג שלכולם יהיה טוב
ושאף אחד לא יריב. נזכרתי במחנה שבנינו בחורשה שמאחורי הסופר,
כשהיינו ילדים קטנים. רוני המשיך ללכת לשם בשביל להירגע ולקבל
מוזה לתסריט חדש שהוא כותב. עד שהרסו את החורשה ובנו שם סופר
גדול ומשוכלל.
אף אחד לא יכל לשער שרוני בכלל שוקל להתאבד, או שהוא אפילו
מדוכא קצת. הוא תמיד היה כל כך סקרן ורצה ללמוד ולהכיר מה יש
לחיים להציע. כל מי שהיה מדבר עם רוני היה יוצא בהרגשה שהחיים
הם מתנה נסתרת, העיניים מלאות ההשראה גרמו לך להרגיש שרוני
יודע דברים שרק מעטים מסוגלים להבין. בפעמים אחדות, כשהיינו
יושבים בפאב ומשתכרים בשקט, הוא היה מתחיל לדבר על כך שאולי
הכל זה אשליה, ואין שום מטרה נסתרת מעבר להכל. מהר מאוד הוא גם
היה משכנע את עצמו שהוא טועה, ולמי שמאמין, יש למה לצפות, יש
כד זהב בקצה הקשת.
אף אחד לא הצליח לשער מה גרם לרוני להתאבד. לא היו בעיות בבית,
את הצבא הוא כבר מסיים, חלומו הגדול החל להתגשם. "חתיכות הפאזל
מתחילות להתחבר", כפי שהגדיר רק לפני שבוע, כשחגגנו את נסיעתו
ללונדון ואת נסיעתי לדרום-אמריקה לטיול.
במכתב שרוני השאיר, הוא כתב שלא נתחבט בשאלה מדוע הוא עשה את
זה, אלא שנשלים ונמשיך הלאה.
אנשים החלו להתפזר, ניגשתי אל אמא של רוני והבטתי בה במבט
מבויש, ללא יכולת להוציא מילה מהפה. היא חיבקה אותי חזק חזק
ומלמלה תוך כדי בכי על כמה שהיינו חברים טובים ואני כמו בן
בשבילה. גם אני התחלתי לבכות. היא המשיכה לחבק אותי במשך כמה
דקות ולא הרפתה, רציתי להגיד איזה משפט חכם, מנחם, משפט שיגרום
להרגיש טוב, רוני היה תמיד מוצא את הדבר הנכון להגיד. רציתי
להגיד לה כמה אהבתי את הבן שלה, וכמה אני מתגעגע, וכמה שאנחנו
צריכים להיות אסירי תודה שהכרנו אותו. אבל לא הצלחתי להוציא
שום דבר מהפה.
אף אחד לא הבין למה רוני התאבד. אני חושב שגם רוני לא הבין.