הוא התבונן בעלון המונח בידיו, ידיו המזיעות לופתות בעצבנות את
העלון. במוחו, הוא ניסה לחפש מדוע הסכים לכל התהליך מלכתחילה.
האמת, הוא היה צריך לדעת שמשהו לא כשורה כבר לפני הרבה זמן,
כאשר החלו לקרות הדברים הקטנים - כשדרך על חרא, או שגררו לו את
האוטו. אך אלו דברים קטנים, חתך נייר, נשיכת לשון, ריסוק הבוהן
כנגד משקוף הדלת, לכל אלה היה רגיל ולא היה לו מספיק זמן
להסתגל לחיים בלעדיהם.
"מר כץ", נשמעה קריאה במסדרון, הוא התבונן למעלה, "היכנס,
הדוקטור ממתין לך".
היתקעות במעלית מקולקלת, כדורגל שנכנס בטיסה לסלון תוך כדי
שבירת החלון, מכונת הכביסה שהתקלקלה והציפה את הדירה, ההחלקה
הכה מביכה למול כל עובדי המשרד במסיבת הפורים, האקסית
המיתולוגית שהתחתנה עם אחר. כל אלה כבר היוו יותר מרמז דק, הוא
הבין שיש בעיה, שמשהו לא הצליח, אך עצלנותו גרמה לו להמשיך
בשגרת חייו ולא ללכת לבדוק האם קרה משהו.
"שלום מר כץ", חייך הדוקטור בחמימות, "מה שלומך?". הוא הביט אל
הרופא וחייך קלושות. שחברו הטוב ביותר זכה בלוטו, לאחר שהציע
לו להשתתף עמו במחיר הכרטיס ונענה בשלילה, היה זה כבר סימן
שהניתוח לא עבד. הוא החליט לפנות אל הרופא ולבדוק מה השתבש.
הייתה זו החלטה נבונה, שאילולא היה מחליק במדרגות הבניין (אותם
שטף אך לפני רגע) ושובר את ירכו, היה מיישמה על הצד הטוב
ביותר.
כששוחרר כעבור יומיים מבית החולים, חשב לעצמו שאולי הייתה זו
רק הפוגה זמנית, מעין נסיגה שלאחר הניתוח, שכן הרופא ששחררו
אמר לו כי בדרך כלל חולים עם שבר בירך משתחררים מאשפוז רק לאחר
שבועיים, ואילו ירכו החלימה בצורה כל כך דראסטית שאין דרך אחרת
להגדיר זאת מלבד "מזל טהור". אם האחות בבית החולים לא הייתה
מחדירה בטעות מחט נגועה שרק הרגע הוצאה מחולה שחפת, הוא גם היה
צודק.
לאחר שתיקה ארוכה, פתח הדוקטור את פיו, "ובכן מר כץ, לאחר מספר
בדיקות שהרצנו, אני יכול לומר בוודאות כי חלו מספר סיבוכים
באזור הניתוח".
"מה זאת אומרת סיבוכים, דוקטור?" שאל.
"אתה חייב להבין, לא יכולנו לצפות שבעיות כאלו יתפתחו, גופך
למעשה דוחה את השינויים בו ואף פועל בדיוק הפוך מכפי שהיה אמור
לפעול".
בעת ששכב בבית החולים, בישרה לו אמו כי כלבו האהוב נחנק בעת
שניסה לאכול בטריה ששכבה על הרצפה. "מוזר" חשב לעצמו, "בובי אף
פעם לא לעס דברים", לפתע נזכר כי שכח לבקש ממישהו להאכיל את
הכלב במשך שבועיים והרגיש אשם. אולי הוא לא היה מרגיש תחושת
אשמה לו ידע שכלבו היה מת בכל מקרה ביום למחרת כאשר דירתו
נשרפה כליל.
"זה לא מעניין אותי דוקטור!" צעק ודפק את אגרופו על שולחן,
"אתם הבטחתם לשנות את מזלי, ולא רק שהוא לא השתפר, הוא פשוט
נעלם!", הוא לפת את העלון שעליו התנוססה בגאון המודעה המזמינה
לשנות את מזלך בעזרת ניתוח. הוא הסתכל על הרחוב מחוץ לחלון
והחל לבכות.
"אני נורא מצטער, מר כץ, כל מה שנותר לי להציע לך הוא ניתוח
פיצוי, אם תרצה".
הוא התבונן מחוץ לחלון, גבר שמן ומכוער להחריד יצא מן הקליניקה
מוקף בשתי נשים יפהפיות, הם נכנסו לרכב מפואר ונסעו משם, כשעל
פניו חיוך ענק.
לפתע נאורו עיניו, "אני רוצה לקבל טיפול כמו שלו", אמר
בהתלהבות.
"או לא, מר כץ..." חייך הרופא, "זה מזל של עשירים".