כל מי שתורן שבת, חייב להביא עוגה לכיתה ביום שישי. ושמוליק
היה תורן שבת הפעם.
שמוליק קופרמן היה הילד הכי שקט שהכרתי. הוא הגיע בכיתה ד',
אחרי שהמשפחה שלו היתה בשליחות ביוון במשך כמה שנים. אמא שלו
היתה במשרד החוץ או משהו כזה, אבל אף אחד לא באמת ידע, כי
שמוליק גר עם אבא שלו ועם שתי אחיות גדולות. פעם שמעתי את אמא
שלי אומרת לאבא שלי, שאמא של שמוליק הכירה ביוון איש עסקים
והיא עזבה אותם.
אבא של שמוליק היה איש שקט, יותר שקט משמוליק. איך שהם הגיעו
אבא שלו פתח חנות צילום במרכז המסחרי, איפה שהקיוסק של טוביה
היה פעם. אחרי בית ספר, כשכולם היו יושבים ליד הסופר ומתכננים
איך לפלח סוכריות דולפינים מגומי, הייתי רואה את שמוליק יושב
בחנות של אבא שלו, מצלם דברים במכונת צילום.
לא היו לי בעיות עם שמוליק, הוא היה די נחמד רוב הזמן, ואני
צריך לדעת, כי הוא ישב לידי במשך כל השנה הראשונה שלו, והוא
תמיד נתן לי לשים את הידיים גם בחצי שלו של השולחן והוא הציע
לי ביסים מהסנדביץ' טונה שלו, שהיה קצת מסריח.
אבל לגל הירש כן הייתה בעיה. הוא לא סבל את שמוליק. וזה קצת
בעייתי, כי גל היה מלך הכיתה, הוא היה הכי גבוה, זה שמשחק
כדורסל הכי טוב, כי אבא שלו היה פעם שחקן כדורסל ממש מפורסם
ואמא שלו היא דוגמנית לשעבר, וכל הבנות תמיד סביבו.
גל תמיד היה מתעלל בשמוליק, מוריד לו את המכנסיים בשיעור
התעמלות, זורק עליו "בטעות" כדורסל, מחביא לו את הילקוט, שם לו
חלזונות בסנדביץ' טונה, יורק לו סמוכטות בקלמר עם דגל יוון,
פעם הוא אפילו שכנע את אריאל חג'ג' להשתין לתוך ארגז החול
שבמגרש וכששמוליק עבר שם הם זרקו אותו לארגז ושמוליק, אחרי
שקם, לא הבין למה הוא רטוב. יכולתי לספר לו, אבל העדפתי שלא,
כי עדיף שלא ידע.
בכל מקרה, באותו יום שישי שמוליק הגיע עם אבא שלו ועם עוגה
ענקית, מכוסה. ושמוליק הסכים לספר רק לי שזאת עוגה בצורת בית
יווני והוא ואבא שלו הכינו אותה כל הלילה. ואז הגיע שיעור
חינוך ושמוליק נכנס בגאווה לכיתה עם העוגה הענקית, ופתאום נתקל
בחבל שהיה מתוח בין שני שולחנות והוא נפל והעוגה נמרחה לכל
עבר. וכל הכיתה התחילה לצחוק. עזרתי לשמוליק לקום, והוא התחיל
לנקות את עצמו, גל צחק בקולי קולות.
"אתה יודע מה..." מלמל שמוליק בבכי, "אתה בן זונה!"
כל הכיתה היתה בשקט. גל התבונן בזעם, קפץ על שמוליק ותפס אותו
בצווארון "תתנצל! או שאני מפרק אותך." שמוליק הסתכל לגל
בעיניים וסינן "זאת האמת, אמא שלך זונה." ואז גל נתן לו כזאת
סטירה, שאפילו לי כאב ממנה. למזלו של שמוליק, זהבה המחנכת
נכנסה, והיא התחילה לצעוק ושמוליק השתחרר מגל וברח בטיל
מהכיתה.
ביום ראשון, כשהגעתי לבית-ספר, כולם עמדו בחוץ ודיברו אחד עם
השני, ולא הבנתי מה קרה עד שראיתי שכל קירות בית הספר מכוסים
בפוסטרים. כשהתקרבתי עוד קצת ראיתי שאלו פוסטרים של אמא של גל,
ערומה, ורואים לה את הציצים ואת השערות והכל.
גל ישב ובכה בחדר של האחות וכולם עמדו בחוץ והתלחששו. אריאל
חג'ג' ואורן ברומל רצו כמו מטורפים, מתחרים אחד בשני מי מספיק
לאסוף יותר תמונות. ורק שמוליק ישב בשקט בשקט בפינת החי של
הכיתה, מלטף את שרגא האוגר הכיתתי ומחייך.
אמא שלי סיפרה לי אחר כך שמסתבר שכשאמא של גל הייתה יותר
צעירה, לא היה לה הרבה כסף אז היא הצטלמה ככה בשביל הרבה כסף.
קצת ריחמתי על גל, לא נעים שאמא שלך זונה. אבל החרא הזה הציע
למעין חברות עוד כשהיא הייתה חברה שלי, והיא הסכימה, אז לא כזה
אכפת לי.