|
עשן חונק את הראות.
שוב סחרחורת
מיטת שוכבי הריקה
מאוורר מדלל לחות תל-אביבית לאה
אצבעות לופתות את ירכי
ניחוח חולצה ועור של גבר
כמיהה לך. אליך.
איש שלי.
בלילות אתה ניגש בגניבה
פוצע צוהר ליבי באצבעותיך
שב אלי מתוך החושך
מותיר בי אותותיך
עת אשמורת אחרונה
לא אור עוד
מטשטש
עקבותיך ערפילים
הולך
|
|
|
הגורו יאיא עוזר
למשטרה לפענח
עוד רצח
מפורסם:
"אני מראמללה,
אבל אני לא
ערביה"
כתב אחמד בצ'ט. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.